דגים מעושנים

בחמישי לאוקטובר, שנת 1974 יצא לוסיאן דופרה מבית המלון בו התאכסן וניסה לתפוס מונית. לוסיאן מיהר למסיבת העיתונאים שהתקיימה במרכז הקונגרסים, בקצה השני של העיר. כבר שעתיים שלא ירד גשם ולוסיין היה די מרוצה מהשאלות שהכין למר קיסינג'ר. גם העורך שלו היה מרוצה וקיווה שהכתבה של לוסיין תיתן דחיפה קלה למעמדו הלא רציני של  העיתון. ברגע שנעצרה לידו המונית, בעודו אוחז בידית הדלת, התנגשה בו אישה בשם סאמר, היא הייתה בת 29, עבדה בזנות כשנתיים ובאותו בוקר היא ברחה מהסרסור שלה שרדף אחריה עם אקדח טעון. סאמר ולוסיין צנחו על המדרכה. לוסיין שמע ירייה והרגיש כאב חד בחזה. הוא הספיק להבחין ביופייה המדהים של סאמר לפני שלבו נדם. סאמר ניצלה ועזבה את המדינה כשבועיים לאחר שהשתחררה מבית החולים, היא לא עבדה יותר בזנות. לוסיין נהרג מהכדור שעבר קודם בגופה של סאמר וזכה להספד מפואר שכתב עורך העיתון בעצמו. העיתון אף שילם ודאג להעברת גופתו של לוסיין בחזרה לארצו. את השאלות שהכין לשאול את מר הנרי קיסנג'ר מעולם לא שאלו.

 בעשירי לאוגוסט שנת 1997 יצאתי בשעת בוקר מאוחרת מביתי שברחוב פרוג, פניתי ימינה לרחוב גורדון ושוב פניתי ימינה לרחוב דיזינגוף. ענני הלחות מנשקים את הגופייה שלי ותוך זמן קצר אני מאבדת את הרעננות של מקלחת הבוקר. הלכתי לכיוון המזרקה המכוערת שמעטרת את כיכר דיזנגוף מהרהרת בכך שכנראה הלחות ספוגת ריחות הסחי המאפיינת את העיר בחודשי הקיץ  מגיעה ישירות מהמזרקה הצבעונית המסתובבת. בשעון על קיר הקיוסק של הפרסי השעה הייתה תשע ועשרים כשעבר אותי ראש הממשלה כשהוא רץ לכיוון הכיכר בעודו צועק "לא נשאר ממני כלום, לא נשאר ממני כלום". ראש הממשלה קפץ לכביש ומאחוריי נשמע קליק של מצלמה  ברגע שרגלו דרכה על האספלט הוא נמס. על חליפתו, נעליו, תחתוניו, השלולית שנשארה ממנו נאספה אל צד הכביש ואל תוך פתח הביוב שנועד לניקוז מי גשמים. כעבור חצי שעה עדיין עמדתי שם צופה באוויר שהשאיר אחריו, תוהה באם הוא כבר הגיע אל הים ולאיזה חוף הוא נפלט. צל הבניין הסמוך למקום בו עמדתי יצא מגדרו על מנת להגן עלי מהשמש, רק קצה האף שלי עדיין נחרך.

בשמיני לנובמבר שנת 2007, תצא רקדנית בלט בשם תרזה לרחוב ותבחין בסימנים המעידים על קץ העולם. היא תטלפן מייד להוריה ולא תספר להם על הבחנותיה ותגיד שהיא מטלפנת על מנת להודות להם על התקציב החודשי שכל כך עוזר לה בימים קשים אלו. היא לא תגיד להם כמה שהיא אוהבת אותם, למרות שזה נכון. תרזה תתלבט באם ללכת כרגיל לסטודיו או ללכת לאכול גלידה עם כל התוספות ותחליט לאכול את הגלידה עם כל התוספות. לפני שתרזה תגיע לגלידרייה היא תספיק לשמוע שתי קללות מפיו של נהג מונית שהתעצבן על נוסע תימהוני שלקח וברכה אחת של בוקר טוב מפיה של לקוחה המברכת את הספרית שלה בפתח המספרה. כמו כן, תרזה תספיק לראות תאונה על הכביש בין מכונית מסחרית של חברת איפור גדולה ומכונית פרטית של אישה מבוגרת שנוהגת להתאפר. השמשה האחורית של המכונית המסחרית מתנפצת לרסיסים קטנטנים אשר מתפזרים על הכביש. השמש החוזרת מרסיסי הזכוכית על הכביש תסנוור את תרזה והיא תמהר לגלידרייה כדי שתוכל להספיק גם להגיע לסטודיו ולרקוד קצת לפני הסוף.