שיחות על הכל ועל כלום בו זמנית. מצב הזוי מלכתחילה,ואולי ככה זה אמור להיות. לשבור את הציפיות שמעולם לא התמששו ואת כל הרעיונות שנדחסו לכמה משפטים עלובים.

לכתוב על זה בבלוג במעין צופן כושל שאני בקושי מבינה,ולהרגיש..כאילו איכשהו,הכל יסתדר.

אופטימיות,אולי מעוורת ואולי סתם פוקחת את העיניים.

ככה או ככה,

they're singing gummy bear blues and painting the grey world with rainbow shades

D: