יש רגעים בחיים שאני יכולה להישבע שהעולם נגדי..זה נראה כאילו לא משנה מה אני עושה...או איך אני עושה..הכל לא יוצא טוב..הכל נהרס..כולם עוזבים...החיים נהרסים...ואני ברגעים אלה ממש נמצאת בתקופה שכזו שפשוט מסרבת להיגמר...אני עוד לא מספיקה להתגבר על בעיה אחת וכבר השנייה באה...ובדיוק שנדמה כאילו שהכל נגמר..שעכשיו תבוא תקופה יפה יותר...קורה לי עוד משבר... ושאני אומרת משבר אני לא מתכוונת לדברים שיטחיים כמו שנשברה לי הציפורן..או שאני לא אוהבת את התספורת החדשה(יש בנות שדברים כאלה זה סוף העולם.. =/)...אני מתכוונת לדברים אחרים...אני מדברת על תחושת הלבד שאני נמצאת בה.. על זה שאני כבר לא יכולה לסמוך על אף אחד..על זה שסבתא שלי מאושפזת בבית חולים במצב קשה ממש...על זה שבת דודה שלי רוצה להתאבד...ואני לא יודעת מה לעשות עם זה...על זה שיש לי ריב תמידי עם אמא שלי עד שאנחנו בכלל לא מדברות...על זה שאני צריכה להיות עדה לריבים של ההורים שלי...ויש הרבה כאלה... אנשים מצפים ממני להיות חזקה כי תמיד הייתי כזאת..אבל גם לי בא לפעמים להישבר ולהגיד די..להגיד שנמאס...אבל אסור לי...כולם מצפים ממני להמשיך.. ואולי אני אשמה בכל העניין...אני זאת שלא הרשתי לעצמי אף פעם להיכנע..אז מכרתי לכל העולם שאני חזקה..אז אסור לי כרגע להשתנות...אסור לי להראות חולשה...אסור לבכות ושמישהו יראה..כי אני הילדה "החזקה" במשפחה... אף אחד לא מכיר אותי באמת...אף אחד לא יודע מי אני..לא החברות..לא הידידים...לא המשפחה...אין אף אחד שבאמת מכיר את האישיות האמיתית שלי.. אז החברות רואות אותי באה לכיתה..עם חיוך..אבל הן לא יודעות מה קורה בפנים...הן בטוחות שיש לי משפחה מושלמת...עם בית מושלם.. ואולי..שהחיים שלי מושלמים ויפים..תמיד הן אומרות לי שהן מקנאות בי...אבל אם הן היו באמת יודעות מה קורה מתחת לפני השטח..הן היו חושבות אחרת...

הציפיות שיש להורים שלי ממני הן כל כך גבוהות שאני לא יכולה להיכשל אף פעם.. אבא שלי תמיד אמר לי שאני אצליח בחיים...בניגוד לאחי הגדול שלא למד..תמיד משווים אותי אליו..אבל אף אחד לא יודע שאני עושה הכל לא בגלל שאני רוצה..זה בגלל שאני מרצה את כולם...אני מראה לכולם את ה"ילדה הטובה"...זאת שמביאה ציונים טובים...זאת שמתנדבת בכל מיני מקומות..זאת ש"מוכשרת" בכל התחומים.. אמא שלי יכולה בשנייה אחת לריב איתי(על הדבר הכי טיפשי בעולם...) ושנייה אחרי להתפאר בי ולספר לחברות שלה על הציונים שלי ועל איך בחרו בי להופיע בעוד טקס בעיר...צביעות לא?

אז אני אראה לכולם את האני האמיתי שלי? זה שיש לו חסרונות...זה שמקבל לפעמים פחות מ100..זה שלא מוכשר בהכל...זה שלא רוצה תמיד לעזור לכולם...זה שנכנע...זה שנשבר...זה שמרים ידים...זה שעצוב..זה שבוכה...זה שקשה לו...או שאני אמשיך להראות לכולם את מה שהם רוצים לראות? ובלילה...בלילה אני ארשה לעצמי להישבר...בשקט...בלי שאף אחד רואה...

אז אולי בכל זאת יש לי ברירה...אולי בכל זאת אני יכולה לבחור..אבל הבחירה הזאת תשפיע על כל האנשים בחיים שלי כשפתאום הם יבינו שהם בכלל לא מכירים אותי...אז עדיין אסור לי...במיוחד לא עכשיו...כשהמשפחה שלי נמצאת במשבר..זה ממש לא מה שהם צריכים...שעוד משהו יקרה..שאני פתאום אשתנה...ההורים שלי לא צריכים עוד דאגות..הם לא צריכים עוד בן משפחה שמקשה עליהם...לא עכשיו...ואולי גם לא אף פעם...

אז מה? נמשיך עם החיוך? נמשיך עם הציונים הטובים? נמשיך להיות הילדה הטובה והמוכשרת? נמשיך להיות לא אני...לא מה שאני באמת...נמשיך להיות מה שכולם רוצים שאני אהיה..מה שכולם מצפים ממני שאני אהיה...בלי חסרונות...מושלמת שכזו...

אני חייבת להישאר חזקה...לפחות מבחוץ...ויותר מהכל...אני חייבת למצוא לפחות מישהו אחד שאני סומכת עליו...כי כרגע...אין בנאדם כזה...אין מישהו שאני יכולה לבכות על הכתף שלו...אין מישהו שיגיד לי "יהיה בסדר" ויחבק אותי...כל הסובבים אותי לא רגילים לאחת חלשה...אז אני לא יכולה לבקש מהם להתרגל מחדש למישהי שהם לא הכירו אף פעם..להתרגל למי שאני באמת...

טוב..זהו להיום...מדהים עד כמה זה מקל לכתוב פה...עד כמה זה משחרר..עד כמה זה נותן טיפה מנוחה...

ולסיום שיר מדהים שאני ממש ממש אוהבת..וממש מזדהה איתו...

And you can't fight the tears that ain't coming"
Or the moment of truth in your lies
When everything feels like the movies
Yeah you bleed just to know you're alive

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
"...I just want you to know who I am

שלכם תמיד...