אני בנאדם מאמין...אני מאמינה בה'...אני מאמינה באהבה...אני מאמינה שבסוף יהיה טוב...אני מאמינה שאם באמת רוצים מצליחים...ואפילו פעם האמנתי באנשים...אבל בין כל האמונות האלה...בין כל הכוח הנפשי הזה...אני בנאדם שברירי למרות הכל...יש לי חלומות..אבל אין לי את הכוח להגשים אותם...יש לי תקוות...אבל כבר אין לי אמונה באנשים..והאמת לפעמים אין לי אמונה גם בעצמי..ואני כותבת את כל זה מהסיבה שבגללה החלטתי לכתוב פוסט...אחרי הרבה זמן שלא כתבתי פה..

אז ככה..יש מישהי בעיר שלי..שהאמת ממש ברגע זה שאני כותבת...אני מדברת איתה במסנג'ר ועכשיו הבנתי שאני באמת מעריצה אותה...ואני לא מדברת על הערצה ברמה השיטחית...אלא במובן הרבה יותר עמוק...אני מעריכה אותה כל כך... והדבר שהכי כואב לי זה שאנחנו לא בקשר כזה טוב...מדי פעם אנחנו מדברות במסנג'ר...אבל כשאני רואה אותה מעבר למסך המחשב זה כאילו אף פעם לא דיברנו על כלום...והשיחות המעטות שיש לי איתה הן השיחות הכי כנות ואמיתיות שהיו לי אי פעם..ובהקשר לפוסט הקודם..כשאני מדברת איתה אני מורידה את כל המסכות של "הילדה הטובה של המשפחה" והופכת להיות מי שאני...אדם שמפחד,בוכה,מרגיש,שונא וממש ממש לא מושלם...

אז למה אני מעריצה ומעריכה אותה כל כך? מהסיבה הפשוטה: היא אמיתית! היא לא צבועה...היא לא אומרת\עושה דברים בשביל למצוא חן בעיני...היא אומרת את האמת בדיוק כמו שהיא...היא מראה לי מי היא באמת...ולא מראה את מה שאני הייתי רוצה לראות.. היא עברה כל כך הרבה דברים קשים בחיים שלה...כל כך הרבה בגידות מצד חברות..כל כך הרבה עצב ורוע מצד כל העולם..היא הייתה הרבה זמן לבד..ואני לא מתכוונת לבד בלי חבר...אלא לבד בלי אהבה מכל סוג כלשהו... אהבה בסיסית..יחס בסיסי..היא סוחבת איתה שק של אכזבות...אנשים השאירו בה כל כך הרבה צלקות..וכל אדם אחר היה מוותר על החיים...היה מוותר על עצמו...אבל היא ממש לא עשתה את זה..היא באמת נלחמת למען עצמה ולמען החלומות שלה...היא הגיעה למסקנה שאנשים דואגים רק לעצמם אז עדיף לה בלעדיהם...והיא מסתדרת יפה מאוד לבד...למרות שלפי מה שהבנתי מהשיחות הקצרות שלנו, קשה לה לפעמים.. אבל עכשיו...אחרי שהכרתי מי היא באמת..איזה בנאדם היא..אני באמת רוצה להתקרב אליה..אני באמת רוצה חברה שבאמת תתנהג כמו חברה...אני באמת רוצה חברה שתגיד לי בפנים את כל מה שקורה..פשוט אמת...בלי צביעות... יש לה את האומץ לעמוד מול העולם ולצעוק לו שזאת היא,והיא לא מתכוונת להשתנות בשביל אף אחד...יש לה את האומץ להגשים את כל השאיפות שלה לבד...בלי אף אחד שיתמוך...יש לה נשמה חזקה...כזאת שלא מוותרת...קשה לי להסביר במילים את מה שאני מרגישה עכשיו..את כל הערכה שיש לי כלפייה...אז האמת..אני ממש מצטערת שאין לי קשר ממש טוב איתה..אני ממש מצטערת על זה שלא הכרתי אותה לפני..יכולתי לחסוך מעצמי הרבה שקרים וצביעות.. ועכשיו...שאני חושבת ברצינות על ללכת בדרך שלה..שאני באמת חושבת שהגיע הזמן להוציא מהחיים שלי את כל אלה שמנסים להפיל אותי..את כל אותם אנשים שנכנסו לחיים שלי מתוך אינטרסים בלבד...את כל אותן חברות שטחיות שהדבר היחידי שיש להן בראש זה :בנים בנים בנים אה וגם בנים...אותן חברות שעסוקות כל היום בעצמן ובאיך שהן נראות שלא יכולות אפילו לשנייה להרים את הראש ולראות מעבר למראה ומעבר למי יותר מקובלת ואת מי יותר אוהבים...אולי עכשיו אני אצליח להוציא מהחיים שלי את כל אותם אנשים שאוהבים אותי לא בגלל מי שאני באמת...

אף פעם לא חשבתי שאני יכולה להעריץ באמת ובתמים מישהי שהיא בגילי..שהאופי שלה די דומה לשלי...אבל זה קרה...ויכול להיות שהיא ברגע זה קוראת את השורות האלה...וכן,הבלוג הזה סודי..וכן,אף אחת מהחברות\משפחה יודעים על קיומו...זה עד כמה אני סומכת עליה..כי בבלוג הזה יש את כל המחשבות שאף אחד לא רואה..את כל מה שאני מסתירה... ודווקא לה...דווקא מישהי שהיא לא ממש חברה שלי...ולא ממש בקשר טוב איתי...עליה אני סומכת הכי הרבה...ואת המצב הזה אני באמת רוצה לשנות...אני רוצה לשנות את המצב שאני בקשר רופף איתה...אני באמת רוצה להיות איתה בדרך שהיא בחרה...כי זאת הדרך שגם אני רוצה לבחור...הדרך הכי לא מזויפת שקיימת...הדרך האמיתית...

אני באמת מקווה שאני אצליח לשנות את המצב איתה..שאני אצליח לעבור על השיחות שיש לנו מדי פעם ובאמת להכיר אותה...כי אדם כמוה לא פוגשים כל יום..לפחות אני לא פגשתי וגם לא נראה לי שאני אפגוש...

אה..ולפני שאני אשכח...יש מישהי שקבוע קוראת בבלוג שלי...ורק בשבוע האחרון יצא לנו לדבר מחוץ לתגובות מדי פעם בבלוגים שלנו...ויצא לי להבין עד כמה היא דומה לי...כל משפט שהיא כותבת אני בקלות יכולה לראות איך אני כותבת אותו.. היא בנאדם מקסים פשוט...מתוקה אמיתית...אז אם את קוראת את זה עכשיו...אני באמת שמחה שיצא לי להכיר אותך.... =]

ולסיום...שיר יפה שאני ממש מתחברת למילים שלו...: