כבר שבועיים...כבר שבועיים שאני לא מצליחה להירדם...עוד לילה כזה עבר עלי..עוד לילה שבו התהפכתי במיטה אלף פעם... הדלקתי טלויזיה...שמעתי מוזיקה.....כתבתי שיר....לא משנה מה אני עושה..אני לא מצליחה להירדם... ואני באמת לא יודעת מה הסיבה...ובדרך כלל לא מפריע לי ללכת לבצפר גמורה ואז לבוא לישון...אבל עכשיו..במקום לישון...אני כותבת את הפוסט...כי כל כך הרבה דברים מתרוצצים לי בראש...ומשום מה...ברגע שאני מעבירה את המחשבות למילים...הכל נראה אחרת...מסודר יותר...הגיוני יותר...

שבוע שעבר באו אלינו לסוף שבוע חברים של ההורים שלי...משפחה מושלמת שכזאת...אבא איש עסקים מצליח...אמא מורה...והבן קצין בצבא...משפחה כזאת הרבה זמן לא ראיתי...הבן ישב ליד אמא שלו...כל שנייה חיבק אותה..זרק משפטים לאוויר כמו :"אין על אמא שלי.." וכל מיני כאלה...ואני ישבתי בצד...ולא האמנתי.. ואולי...איפשהו קינאתי טיפה.. גם אני רוצה להיות במערכת יחסים כזאת עם אמא שלי(למרות שבזמן האחרון דברים השתנו לטובה...אבל זה נושא לפוסט אחר..=]).. ובסוף הארוחה...ישבנו ודיברנו...אמא שלו התפארה עד כמה שהוא בן מוצלח...עד כמה שהוא תמיד דואג לה ובלה בלה בלה.. ואמא שלי...בנסיון "להתחרות" בה...סיפרה עלי..על הבת ה"מוצלחת" שלה...סיפרה איך אני שרה בכל הטקסים בעיר...אבל שכחה לציין שביום שהלכתי לאודישין ללהקה היא אמרה לי שעדיף שאני לא הלך...כי יש לי סיכויים קלושים...והיא סיפרה שאני מתנדבת בכל מיני מקומות...אבל שכחה לציין את העובדה שממש שבוע לפני היא רבה איתי ואמרה שאני אפסיק להתנדב בחוץ ואתחיל לעזור יותר בבית...פתאום היא שכחה לציין את כל החסרונות של הבת שלה...ופתאום...הפכתי להיות ילדה מוצלחת ומושלמת... ואני ישבתי שם...והקשבתי לכל מה שהיא מספרת...ולא יכולתי לחשוב אם היא באמת מתכוונת לזה...שהיא באמת גאה בי...או שהיא סתם מנסה לעשות רושם על החברים שלהם...

יותר מאוחר...שכולם כבר הלכו לישון...דיברתי קצת עם הבן שלהם...קוראים לו ש'..ופתאום...כשאמא שלו לא הייתה לידו...הוא היה בנאדם שונה...משוחרר יותר...נחמד יותר...פחות "ילד טוב של אמא"...באמת ממש חמוד.. דיברנו על הנושא הזה של הילדים הטובים...והבנתי  שהוא רואה אותי בדיוק כמו שאני רואה אותו...אז לרגע חשבתי שאולי הם לא באמת משפחה כזאת מושלמת...אולי זה הכל משחק...אבל ממש לא..כשהוא מדבר על אמא שלו זה כאילו הוא מדבר על אהבת חייו...העיניים שלו בוהקות...הוא אומר שהיא החיים שלו...והוא לא הבין למה זה נראה לי מוזר...למה אני רואה את זה בצורה כזאת...למה אני לא מצליחה להבין... דיברנו בערך עד 4 לפנות בוקר.. בעיקר על הנושא הזה..אין מה לעשות...הוא מעריץ את אמא שלו...הוא רוצה להתחתן עם מישהי כמו אמא שלו..אולי זה תסביך אדיפוס בלתי פתור(לא להתייחס.. פסיכולוגיה השתלטה לי על החיים... =] )

במשפחה שלו זה לא משחק..זה באמת ככה...האמא באמת מעריצה וגאה בבן שלה...והוא באמת מוכן למות למענה... ובקשר לשאלה אם אמא שלי שיחקה את המשחק...או שהיא באמת גאה בי...אני באמת לא יודעת את התשובה...וכנראה שגם לא אדע...=\

היום השיר ממש לא קשור לנושא...הוא פשוט שיר יפה....:

 Step one you say we need to talk..."
He walks you say sit down it’s just a talk
He smiles politely back at you
You stare politely right on through
Some sort of window to your right
As he goes left and you stay right
Between the lines of fear and blame
And you begin to wonder why you came

Where did I go wrong, I lost a friend
Somewhere along in the bitterness
And I would have stayed up with you all night
Had I known how to save a life..."
עריכה מאוחרת: עכשיו שמתי לב שהשארתי את הדף הזה פתוח...ואבא שלי היה באינטרנט לפני כמה דקות...אני חושבת שהוא ראה את הבלוג...ואת הפוסט...אני ממש מקווה שהוא לא יודע שזה שלי...

אז תגובות יתקבלו בברכה..=]

שלכם לתמיד....

~~באה מאהבה...~~