היה לי יום מוזר במיוחד היום..אני מבולבלת..לא יודעת מה קורה בזמן האחרון אבל זה נראה לי כאילו כל פעם שקורה לי משהו טוב..חייב לבוא משהו רע שיאזן את זה.. היום הייתה לי בגרות בהיסטוריה.. סוף סוף סיימתי עם המקצוע הזה..הלך לי טוב מאוד..אפילו ממש מעולה..אבל לפני כמה דקות הודיעו לי שאולי פוסלים לי את הבגרות בגלל חשד של העתקה... והנה-אני אהיה כנה לגמרי איתכם..באמת היו העתקות בכיתה שלי...ובאמת הבוחנת העלימה עין...אבל לא מגיע לי שיפסלו לי את הבגרות! זה פשוט לא פייר! אני עשיתי את הבגרות שלי לגמרי לבד...אף אחד לא עזר לי..אבל בגלל שאני העברתי תשובה למישהי מהכיתה שלי אני "שותפה לפשע"...אולי מפטרים את הבוחנת...וזה כל כך מעצבן כי הילדים בכיתה שלי פשוט התחננו שתיתן להם להעתיק...פשוט היה לה לב טוב והיא ריחמה עליהם... אוף זה כל כך לא מגיעה לה.. אני לא יודעת מה הולך להיות מחר..אני לא יודעת אם יפסלו לי את הבגרות...ואולי בכלל לא יעשו לנו כלום "רק" יפטרו אותה.. אבל עדיין...זה שובר אותי הדבר הזה שאולי יהרסו לי את הבגרות אפילו שאני לא העתקתי...אני מקווה לצאת מכל העניין הזה בצורה טובה...אין לי כוח להשלמת בגרויות שנה הבאה...ממש לא...
ועכשיו לנושא אחר שנמצא בראש המבולבל שלי...אהבה...אז בואו נתחיל מההתחלה...יש לי הרגל לכתוב על מחברות,קלסרים ומה שלא יהיה ציטוטים שאני אוהבת משירים...בקיצור כתבתי על אחת המחברות את הציטוט הבא: "כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות..." מישהי מהכיתה שלי ראתה את זה ואמרה לי שזה שטויות ושאהבה גורמת רק לדמעות...חשבתי על זה קצת ביומיים האחרונים..ואני באמת לא יודעת אם היא צודקת...אבל השאלה שלי היא אם עדיף לאהוב ולהיות נאהב ומדי פעם לבכות בגלל אהבה...או שעדיף להיות מחוץ לתחום של אהבה ולא להיפגע מזה אף פעם? אז ככה...לדעתי עדיף לאהוב..עדיף להרגיש את הפרפרים בבטן...עדיף להרגיש איך דפיקות הלב מואצות כל פעם שהמישהו המיוחד מתקשר...ונכון..אבה לפעמים פוגעת וכואבת...אבל גם אם זה לתקופה קצרה...לדעת שאתה חשוב למישהו...לספר את החוויות שלך למישהו..ופשוט להיות ביחד זה מעבר למה שמילים יכולות לתאר...כל כך חסרה לי בזמן האחרון אהבה...הרצון להניח על מישהו את הראש ולדעת שהכל יהיה בסדר כל עוד אני איתו... ובטח כבר נמאס לקוראים הקבועים שלי לקרוא על זה...אבל זה חלק ממני... זה לא מרפה ממני הרצון להיות נאהבת ולאהוב...
ועכשיו שיר לסיום שממש מסביר את החלק השני של הפוסט...אנשים שנמצאים בקשר לא מבינים עד כמה הם באמת זכו לאהוב...אז תאהבו אנשים..תאהבו:
"...וכשהשמש נמחקת בשמיים
והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות
אז אני זוכר שיש ידיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב
וכשהרוח אחרי הצהריים
היא מפזרת ענפים קטנים ובנתיים זה נעים
אז אני זוכר שיש עיניים שרואות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב
אני יודע שזכיתי לאהוב
וכשהשמש יוצאת מעל המים
ומתחיל עוד יום אפור ובנתיים אין סיבה
אז אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב
אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב..."
זהו להיום...מחר אני אכתוב פוסט חדש...נקווה שהכל יהיה בסדר...אני חייבת ללכת לנוח קצת...עבר עלי יום קשה במיוחד...אני מותשת...
תודה לכל מי שמגיב...התגובות האלה חשובות לי...
לילה טוב שיהיה לכם....=]
שלכם תמיד...
~~באה מאהבה...~~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
באה מאהבה...