נגמר...היום הייתה לי הבגרות האחרונה...התחיל החופש..כל כך הרבה זמן אני מחכה לחופש...ועכשיו...שהוא כבר התחיל משהו חסר לי..לא יודעת מה...קראתי לפני כמה דקות פוסט שנורא הזדהתי איתו..פוסט שעסק בריקנות..ככה אני מרגישה כרגע...תכננתי לכתוב היום פוסט חופש אופטימי אבל אני לא יכולה לכתוב בלי להרגיש...אני מבולבלת...אני אחת כזו שאוהבת להבין אנשים...אני קולטת בקלות אנשים..אני מצליחה להבין אותם ולדעת מי הם בלי להתאמץ...כל זה קורה בדרך כלל...אבל הפעם זה שונה...יש לי ידיד...אמממ טוב לא יודעת אם אפשר לקרוא לו ככה..אבל אנחנו מדברים די הרבה באייסייקיו...באמת אחד האנשים היותר מדהימים שהכרתי...אבל מה הבעיה? אני לא מצליחה להבין אותו...אחרי כך כך הרבה זמן של היכרות איתו אני לא באמת יודעת מיהו..יש בו משהו מאוד מסתורי...בהתחלה אהבתי את המסתורין הזה...אבל עכשיו...אממ זה מתסכל אותי שאני לא מצליחה "לקרוא" אותו...הוא חידה מבחינתי... יש פעמים שאני בטוחה שאני מבינה אותו אבל אז שנייה אחרי אני מגלה משהו חדש שהורס הכל...באחת השיחות שלנו הוא נורא דאג לי ואמרתי לו שהוא מדהים לדעתי..הוא אמר שהוא לא...שהוא בן אדם רע ואכזרי..והדבר היחידי שחשבתי עליו זה איך אני לא רואה את הרוע שהוא טוען שיש בו? למה כל פעם שאני מדברת איתו הוא עושה לי הרגשה טובה? הרי הוא מכיר את עצמו יותר טוב מכל אחד אחר...אולי הוא צודק? או שזה החוסר הבטחון העצמי שלו מדבר... באמת שאני לא יודעת... היום העזתי להגיד לו את זה באחת השיחות... אני חושבת שהוא נפגע ממני.. זאת לא הייתה הכוונה...אני מרגישה רע עם זה..חשבתי שאולי הוא יוכל להסביר לי למה הוא לא מובן לי.. אבל במקום זה עשיתי את היחיסים ביננו ליותר גרועים...מחר אני אנסה לסדר הכל..אני מקווה שאני אצליח כי חבל לי לאבד אותו...

דמעות..פחד...כאב..זה מה שהרגשתי אחרי שקראתי באחד הבלוגים שבמקרה הגעתי אליו...זה בלוג של מישהו בגילי בערך...הוא כתב שם פוסט פרידה מסבתא שלו...אחד הפוסטים היותר יפים ומרגשים שקראתי..הוא היה נורא קשור לסבתא שלו ולאט לאט המצב שלה החמיר עד שלבסוף היא נפטרה...קראתי את הבלוג דרך מסך דמעות...גם בגלל המוטיב המרגש שהיה בפוסט אבל בעיקר בגלל שלא יכולתי שלא לחשוב על סבתא שלי...הסבתא היקרה שלי...זאת שגידלה אותי יחד עם ההורים שלי...הסבתא המדהימה שלי שמספרת לי סיפורים על תקופות יותר יפות בחיים שלה.. היא גרה אצלנו בבית מאז שסבא שלי ז"ל נפטר לפני 10 שנים...אז אפשר להבין שאני ממש קרובה אליה...כשהייתי קטנה יותר גם הייתי חולקת חדר איתה...בזכותה אני מבינה מרוקאית..וזה לא שהיא לא יודעת לדבר בעברית..היא פשוט התעקשה שאני אדע את השפה הזאת...שזה לא יעלם...היא כל כך מאמינה בי..כל פעם שהיא שומעת אותי שרה היא אומרת לי שיש לי את הקול הכי יפה בעולם...והיא תמיד מספרת לכל מי שרוצה לשמוע עד כמה הנכדה שלה מוצלחת..זאת הסבתא שלי... הפוסט שקראתי גרם לי גם לפחד..אני מפחדת לאבד אותה...מפחדת לקום בוקר אחד ולגלות שהיא לא איתי עוד...הפחד הזה משתק אותי...הפחד הזה כואב לי... לפני חודשיים בערך היא עברה התקף לב...היא הייתה מאושפזת בבית חולים בערך חודש במצב אנוש...זאת הייתה תקופה לחוצה אצלי אז לא נסעתי לבקר אותה הרבה(הבית חולים במרחק של שעתיים וחצי שעות נסיעה)...התקופה הזאת הייתה נוראית..יום אחד אמא שלי התקשרה אלי בוכה ואמרה שהיא בדרך לבית חולים כי סבתא במצב מאוד קשה...בכיתי כל כך... ישר התקשרתי לאחותי הגדולה...האחות שתמיד נראתה לי החזקה בנשים...והיא בכתה יחד איתי בטלפון...כל כך כאבה לי הידיעה שאולי היא תמות ולא אמרתי לה שלום...לא אמרתי לה תודה על הכל...בסופו של דבר המצב שלה השתפר...היא חזרה לבית... היא לא ממש תיפקדה..זאת לא הייתה הסבתא שזכרתי..לא דיברה...בקושי אכלה...וזה היה נראה כאילו היא וויתרה על החיים...אבל לאט לאט היא חזרה לעצמה... עכשיו היא בערך כמו שהיא הייתה לפני ההתקף...אני רק מקווה שה' ישמור לי עליה...היא כל כך חשובה לי...

אמממ ועוד משהו קצרצר שאני חייבת להגיד..עמיתי שלי,אני כל כך גאה בך! את יודעת על מה...אני יודעת שתעברי את התקופה הזאת..אני מאמינה בך מותק שלי...תזכרי שאני תמיד לצידך...לא משנה מה יקרה...אני פה מתוקה שלי...לתמיד!

פוסט ארוך..אני יודעת...לסיום שיר שאני נורא אוהבת אותו ואת המילים שלו:

It's down to this..."
I've got to make this life make sense
Can anyone tell what I've done
I miss the life
I miss the colours of the world
Can anyone tell where I am

'Cause now again I've found myself
So far down, away from the sun
That shines into the darkest place
I'm so far down, away from the sun again

I'm over this
I'm tired of living in the dark
?Can anyone see me down here
The feeling's gone
There's nothing left to lift me up
"...Back into the world I know

זהו...פרקתי את כל הכאב,התסכול והעצב... נקווה שהפוסט הבא יהיה יותר חיובי...

עריכה מאוחרת 28.6 שעה:2 וחצי בלילה. :החלפתי עיצוב..אני אוהבת...אני אשמח לדעת מה אתם חושבים...אגב...הוספתי כמה רשימות והוספתי פרטים..אבל עוד לא סיימתי....מחר אני אסדר הכל כמו שצריך..אני זקוקה לשינה...

לילה טוב...פוסט חדש מחר...=]

שלכם תמיד...

~~באה מאהבה...~~