יום שישי בערב..יושבת מול מסך המחשב..מתכתבת באיסיקיו..קצת במסנג'ר..הפלאפון מצלצל מדי כמה דקות..חברות מתקשרות ושאולות לאן יוצאים...המשפחה יושבת בסלון..ואני? אני מרגישה לבד..לבד בין מיליון אנשים..אני טובעת בעולם שלי...אז נכון..ששואלים אותי מה קורה..או מה נשמע אני עונה סבבה...ונכון כשאני מדברת עם חברות בטלפון אני אומרת שהכל טוב..אבל זה לא..לא הכל טוב..איך אפשר להרגיש לבד שיש כל כך הרבה אנשים מסביבי? ולא...זה לא פוסט דיכאוני או משהו בסגנון...אפילו ממש לא בכיוון..זה פוסט מבולבל...אני מבולבלת.. לא מבינה מה קורה איתי...חיכיתי לחופש כל כך הרבה זמן..עבדתי קשה במהלך כל השנה...השקעתי כל כך הרבה וחיכיתי לחופש בשביל שאני אוכל להנות סוף סוף...אבל זה לא קורה...אני יוצאת מדי פעם...נוסעת לכל מיני מקומות ובאמת יש רגעים של אושר..אבל זו הבעיה..אלו הם רק רגעים של אושר...אפילו ויתרתי על כל הרעיון של הרישיון...ויתרתי לגמרי...אני לא ניגשת אפילו לתאוריה..אני לא רוצה את זה...אין לי כח לזה.. והיום כמעט שגם ויתרתי על החלום שלי...לקנות גיטרה וללמוד לנגן בה...אבל שיחה עם מישהי החזירה לי בחזרה את הרצון להגשים את החלום..תמיד חלמתי לשבת יום אחד על כיסא גבוה באמצע במה...כשכל האורות כבויים...רק ספוט אחד של אור מכוון אלי...ואני...אני שרה ומנגנת בגיטרה בלדה שקטה שאני כתבתי...על החלום הזה אסור לי לוותר...אז כנראה ששבוע הבא אני אתחיל לבדוק מחירים ונתחיל לממש את החלום שלי...אולי זה יכניס טיפה משמעות בחיים שלי..התקופה הזו לא ברורה לי...לא ככה אני רוצה לנצל את החופש שלי...אני רוצה להתעורר בבוקר עם משמעות מסויימת..להתעורר ולדעת שהיום הזה לא הולך להתבזבז כמו שאר הימים...אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם...הייתי כל כך עייפה..כל כך מותשת..ולא הצלחתי לישון...בהתחלה זיפזפתי ללא משמעות בערוצים שמגיעים אליהם רק כשממש ממש משעמם...אחר כך קראתי כמה עמודים בספר חדש שאחותי הביאה לי...שוב הדלקתי טלויזיה...שוב זפזופ סתמי בערוצים...ניסיתי שוב להירדם...ממש התחננתי לעצמי שאני אלך לישון...שוב קמתי...שוב הדלקתי את האור...המשכתי לכתוב שיר שהתחלתי מזמן...שמעתי טיפה מוזיקה בנגן שלי...וככה היה כל הלילה...עברתי מדבר לדבר ורק רציתי לישון...ואז ויתרתי על העיסוקים...פשוט שכבתי במיטה..עם עיניים פקוחות ,בוהה בתקרה...הבוקר כבר התחיל לעלות..אפילו שמעתי את המשאית זבל עוברת...החדר התחיל להתמלא באור...נהיה אפילו טיפה קריר אז סגרתי את החלון... בשלב מסויים נרדמתי כי הדבר הבא שאני זוכרת זה כשהתעוררתי בבוקר..לצידי על המיטה היו מונחים הנגן,הספר והמחברת שירים...לילה לא פשוט עבר עלי...נקווה שבלילות הבאים אני אצליח להירדם...בנתיים אני חייבת לקנות גיטרה...אני אנסה עוד השבוע...נקווה לטוב...

נושא אחר...שוב שלחו לי עתודה...בפעם השישית...אבל הפעם לא הצלחתי להעלים את המכתב לפני שאבא שלי יראה אותו..עד עכשיו כל פעם ששלחו לי מכתב מהצבא בקשר לעתודה העלמתי אותו לפני שמישהו אחר יספיק לראות...כל פעם שלחו ממקומות אחרים..הצעות אחרות...גופים שונים...הפעם דווקא כן הצלחתי לקחת את המכתב ששלחו לי לפני שמישהו ראה..אבל לא שמתי לב ששלחו גם מכתב מיוחד להורים שלי בקשר לזה...כתבו שם כל מיני שטויות על זה שאני חלק מקבוצת איכות שנבחרה על פי המיונים בצו הראשון(כלומר קב"א גבוה)...שזאת הזדמנות שמעטים מקבלים ובלה בלה בלה... כמובן שאבא שלי התלהב מהעניין..ועכשיו כולם משגעים אותי שאני אלך לעתודה...כלומר שאני אלך שנה הבאה לאוניברסיטה...אעשה תואר ראשון על חשבון הצבא...ואז אני אתגייס ואעשה שירות רגיל...אבל אף אחד לא שואל לדעתי...לא האחים שלי שבטוחים שהם מבינים בהכל..וכמובן לא ההורים שלי...אני לא רוצה מסלול עתודה..אני רוצה להתגייס כמו כל החברות שלי...חיים רגילים...נמאס לי להיות שונה...ואולי זה הזמן לסיפור קטן...כשהייתי ביסודי עשו בבית ספר שלי מבחנים מיוחדים..אני ועוד כמה ילדים עברנו את השלב הראשון..בשלב השני זה היה ריכוז של ילדים מכל הארץ ושוב מבחנים..בקיצור...אני עברתי את כל השלבים...היחידה בבית ספר..נכנסתי ל"פרוייקט מחוננים"...מכיתה ד' עד כיתה ו' הייתי הולכת כל יום ראשון למכללה במקום לבית ספר...לימדו שם חומר ברמה גבוהה...עלק חומר לילדים חכמים... כל כך סבלתי שם...3 שנים שלחו אותי לשם! הייתי עם סטודנטים בהפסקות... אתם מבינים? ילדה בכיתה ד' ! אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה ללכת לשם...אני לא מחוננת...לא מבינה איך הגיעו לזה...אבל נמאס לי לעשות הכל שונה מכולם כי איזה מבחנים מפגרים קבעו שאני צריכה...ועכשיו שוב הכל חוזר על עצמו...ההורים שלי רוצים שאני אלך לאוניברסיטה בגיל 18 כשכולם מסביבי כבר אחרי צבא...אני לא רוצה את זה.. כנראה שבוע הבא אני אלך ליום עיון בטכניון... יסבירו שם על עתודה וכל מיני שטויות כאלה...ואני כנראה אסע לבד לשם כי אין אף אחד בשכבה שלי ששלחו לו את זה... אני לא רוצה..ממש לא רוצה...אבל אף אחד לא שואל לדעתי.. נמאס לי לעשות מה שאחרים רוצים..נמאס לי שמצפים ממני ליותר..פשוט נמאס...

זה פוסט אחד המבולבלים שלי...אני צריכה קצת סדר בראש ולכתוב הכל תמיד עוזר לי...

ושיר שאני ממש אוהבת לסיום...:

"...Beautiful dawn
Lights up the shore for me.
There is nothing else in the world,
I'd rather wake up and see.
Beautiful dawn
I'm just chasing time again.
Thought I would die a lonely man, in endless night.

But now I'm high; running wild among all the stars above.
Sometimes it's hard to believe you remember me

.

Beautiful dawn
Melt with the stars again.
Do you remember the day when my journey began?
Will you remember the end of time?
Beautiful dawn
You're just blowing my mind again.
Thought I was born to endless night, until you shine..."

השיר הזה הזכיר לי את התמונות האלה...אני צילמתי אותן במסע השנתי שהיה לפני כמה חודשים...האיכות לא טובה בכלל כי צילמתי עם הפלאפון שלי לפני שקניתי מצלמה נורמלית...אז זו התוצאה...אבל עדיין...אני נורא אוהבת את התמונות האלה..במיוחד את השנייה...

טוב זהו להיום...שיהיה לכולכם לילה טוב...וכמובן אני אשמח אם תגיבו...

שלכם תמיד...