מי אתה?...היא התעוררה מעוד חלום עליו ומלמלה לעצמה...שוב...הוא חזר להופיע בחלומה שנראה לה ללא ספק כמציאות...היא לקחה נשימה עמוקה והדליקה את הנר הכחול והקטן שניצב לצד מיטתה...הנר הפיץ אור כתום ויפיפה בכל החדר החשוך...כעת החדר היה נראה חמים מעט...כאילו התעורר לחיים משינה עמוקה...היא קמה מהמיטה והניחה את רגליה היחפות על הרצפה הקרה...רעד עבר בה...היה כל כך קר בלילה הזה...לשניות אחדות היא רצתה לחזור שוב לתוך השמיכות אבל מחשבות עלו בה...אני לא רוצה לשכוח...היא אמרה וקמה במהירות מהמיטה...בלי היסוס היא צעדה אל הארון הגדול שבחדרה והוציאה מהמגירה האחרונה את המחברת שלה...מחברת מרופטת וישנה בצבעי כחול ותכלת...היא חזרה אל השמיכות על מיטתה שעוד היו חמות משנת הלילה הטרייה ונשענה על גב המיטה...תחילה פתחה את העמוד הראשון במחברת וחיוך גדול התנוסס על פניה...כל כך הרבה זמן עבר מאז שהתחלתי לכתוב פה...חשבה לעצמה בזמן שהיא התבוננה בדף הראשון שהיה מקושט במדבקות ילדותיות וצבעי פנדה דהויים-"החלומות שלי..." היא דפדפה בין עמודי המחברת הישנה שנראו לה כל כך מוכרים...היא רואה בבירור איך כתב ידה השתנה במשך השנים...כבר חודש עבר...היא אמרה כשהתבוננה בתאריך שעיטר את ראש הדף האחרון שבו היא כתבה בזמן שהיא נזכרת במילים האחרונות שהוא אמר לה בחלום שהיא חלמה לפני דקות ספורות....היא החלה לכתוב...מפחדת לשכוח אפילו מילה אחת...במשך 9 שנים היא כותבת את מילותיו...כל פעם שהוא מגיח לחלומה היא רצה אל המחברת הישנה שלה וכותבת...היא אפילו לא יודעת מי הוא..היא לא זיהתה לעולם את פרצופו...כל כך מוכר...במשך השנים היא כבר הרגישה שהוא חלק ממנה...כשהוא מגיע כבר לא עולה בה הפחד שהיה בה כשהייתה קטנה...היא למדה לקבל אותו..את המילים שלו...לעיתים הוא היה מגלה לה סודות שהיא לא ידעה על עצמה...סודות על המשפחה שלה שתמיד התגלו כנכונים...הוא היה אומר לה נגיעות קלות מהעתיד...היא גמעה כל מילה שלו...זכרה את כולן...מילה במילה...אסור לשכוח...אסור לשכוח חזרה לעצמה והחלה לכתוב את המילים שהיו בשבילה כמו אוויר...
**
"
את שונה
את לא כמו כולם
יש בך כוח אחר
כוח חזק יותר
הרבה יותר חזק
יום יבוא ותראי את זה
בקרוב
בקרוב
יותר קרוב ממה שאת חושבת...
אני אחזור...
"
**
היא הביטה במילים שכתבה...אני שונה...אני לא כמו כולם...כוח...איזה כוח?...מחשבות התרוצצו בראשה...היא ניסתה לחזור לישון אבל לא הצליחה...המילים שלו לא הניחו לה...לא נתנו לה רגע של מנוחה...זו לא הפעם הראשון שהוא מדבר איתה על הכוח...הוא תמיד רמז לה על כך...מכל חלום היא נהיית יותר ויותר מבולבלת...לעולם היא לא הצליחה להבין מה מיוחד בה כל כך...כל החיים שלה היא הרגישה שהיא כלום...חיה חיים ללא משמעות וללא מטרה...ואז הוא בא..מגיח לחלומות הכואבים שלה מדי פעם ונותן בה תקווה....נותן לה תקווה שיש בה משהו...משהו שהיא טרם גילתה...שהיא עוד לא מצאה...לאט לאט עיניה נעשו כבדות...בקרוב..בקרוב...מלמלה לעצמה ושקעה בשינה עמוקה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיב בפוסט הקודם...באמת תודה..
ואמממ...זה היה ניסיון להתחיל סיפור קצר שהוא ארוך טיפה...כלומר סיפור בהמשכים..לא משהו שהולך להיות טריליון ומשהו פרקים...זה יהיה על 4 פוסטים אולי לא יותר...אבל לא בטוח שיהיה המשך...זה תלוי בתגובות...אם אני אראה שזה בכיוון הנכון ואוהבים את הסיפור ומישהו פה ירצה המשך אני אכתוב...אם לא...לא נורא...זה יהיה פשוט ניסיון כושל ואני אפרוש מכתיבת סיפורים...=]
היה לי שבוע מוזר...כבר שבוע עבר מאז הפרידה...ואני...אמממ...אני בסדר עם זה...אני המשכתי לחיות...לא נתקעתי בזה יותר מדי...זה באמת קשה...אבל אלה החיים...זה שבוע אחרון לחופש...החופש האחרון שלי לפני שאני מתגייסת(אני מתגייסת ברגע שנגמרים הלימודים...לא תהיה לי חופשה נוספת..)...אני חייבת לנצל את זה כמו שצריך...אני קיבלתי את העובדה שהוא ויתר עלי...זה קשה לי לחשוב על זה או לכתוב את זה...אבל זאת האמת...כרגע אנחנו מנסים לשמור על קשר ידידות מסויים...אני עוד לא סגורה על זה אם זה מצליח או לא...אני כנראה אבין את זה בשבוע הקרוב...וחוץ מזה כלום....הכל אותו הדבר...ואולי עדיף שהכל ככה...אני בנאדם של שיגרה...שינויים פתאומיים מערערים אותי...ויש לי שינוי אחד גדול בחיים אז זה בהחלט מספיק לי...
אני באמת אשמח לשמוע את הדעות שלכם בנוגע לסיפור...תהיו אמיתיים איתי...
שיהיה לכולכם שבוע טוב ומלא בחיוכים...=]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
באה מאהבה...