לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


~~~...They say that a hero could save us...I'm not gonna stand here and wait...~~~

Avatarכינוי:  באה מאהבה...

בת: 35







מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2007

לנסות להמשיך ולא לברוח...


"הכל לטובה..."

כל החיים המשפט הזה שימש כמשפט מנטרה במשפחה שלי... את כל האכזבות, הפרידות, הכאבים, הצרות, הבעיות, הדמעות אמא שלי סיכמה בכך שהכל לטובה...הכל יעבור..יהיה בסדר...שנאתי את המשפטים האלה כילדה...כעסתי כל כך כל פעם שאמא שלי אמרה לי את זה...לא רציתי נחמה מאף אחד..חיפשתי הבנה..רק הבנה...לא הצלחתי להבין כילדה למה יש מלחמות..למה אנשים נהרגים בתאונות דרכים..למה אנשים מבוגרים נפטרים...למה אנשים עוזבים...במקום לתת לי תשובות התייחסו אלי בדיוק כמו שמתייחסים לילדה קטנה..מסתירים את האמת וגורמים לה להיראות פחות נוראית..אומרים שהכל יעבור ומבטיחים שזה לטובה הייתי כל כך מבולבלת...אולי בתחילת הדרך האמנתי בכך...אבל כשראיתי שהזמן עובר ודברים לא נראים לי טובים יותר הבנתי שבמשך כל הזמן "עולם המבוגרים" הסתיר ממני...כשראיתי שסבא שלי שכל כך אהבתי נפטר ואמרו לי שזה לטובה...איפה הטוב פה? תירצו לי את המוות שלו בכך שהוא עכשיו במקום טוב יותר..הוא כבר לא סובל...אם הוא לא סובל למה אתם בוכים? אם הוא במקום טוב יותר למה אנחנו לא מצטרפים אליו? כל השאלות האלה ויותר עלו בי כילדה קטנה...כמובן שאף אחד לא טרח לענות לי עליהן...כי הרי הייתי רק ילדה קטנה...שלא מבינה מהחיים שלה...נכון,הייתי רק ילדה...אבל הבנתי הרבה יותר ממה שחשבו...חיפשתי תשובות ולא נתנו לי אותן...עם השנים כשהתבגרתי השאלות האלה נענו...אבל לא בזמן הנכון...חיפשתי תשובות וגיליתי אותן לבד...החיים גילו לי אותן...ככל שעוברות השנים המשפט שאמא שלי דאגה להחדיר במשפחה שלנו עוד מילדות נראה לי יותר ויותר טיפשי...לא הכל לטובה...ממש לא...אדם שנפטר ולא יחזור יותר משאיר חלל שאף אחד לא יצליח למלא...אבל מה שכן החיים ממשיכים...אולי לא לטובה...אבל בהחלט ממשיכים...הכל עובר...אי אפשר לעצור את מסלול החיים גם אם אני אנסה...אם אני עומדת מול משבר משמעותי בחיים שלי אני יכולה לבחור לעצור,לבכות,להסתגר,לברוח,לצרוח לעולם שרע לי...אבל מה? אני נשארתי בדיוק באותו המקום...נתקעתי.. אז אולי כמה אנשים שמעו את הצעקה שלי..ויודעים שרע לי...זה באמת שלא עוזר לי...אנשים יכולים לספק תמיכה והקשבה...אבל אם נפלתי אני צריכה לקום לבד...אם מושיטים יד לעברי ואני לא אוחזת בה ואני בוחרת להישאר למטה שם אני אהיה...לאנשים יש יכולת מוגבלת...הם יכולים לנסות לעזור,אבל כל עוד אין בי את הכח להתאושש ולהמשיך זה פשוט לא יקרה..למרות כל הכוונות הטובות שיש לחלק מהאנשים...אם אני בוחרת לברוח מהחיים אני לא יכולה לצפות שכל העולם יעצור למעני...אני לא יכולה להאמין שבזמן שאני עומדת העולם יעמוד איתי...החיים לא מחכים לאף אחד ובטח לא לי...אז צריך להמשיך...לא להישאר במקום...יש דברים שפשוט אין שליטה עליהם..לא משנה כמה ננסה לשנות,להילחם,לדבר,לצרוח ולבכות...אם אין לי שליטה על זה אז אין הרבה מה לעשות...אני לא אומרת להרים ידים... פשוט להרפות...להמשיך הלאה לדבר הבא...ואולי זה משהו שאני מבינה רק היום...שאני כבר נערה בוגרת לקראת גיוס... הכל עובר...גם הדברים הטובים...אין דבר שנשאר לנצח...צריך לדעת להסתכל קדימה כמה שזה נראה קשה...ואני יודעת שזה נורא קשה... כשאדם נמצא בזמן משבר הוא לא רואה את הסוף שלו...הוא כל כך עמוק בתוך הכאב שלא משנה מה יאמרו לו זה לא יעזור...לא משנה כמה פעמיים יגידו לו שהכל עובר הוא לא יקשיב...אני יודעת את זה מנסיון...ואני בטוחה שגם רובכם מבינים אותי...אנשים תמיד יעזבו..תמיד יהיו פרידות..תמיד יהיו דמעות...תמיד יהיה כאב...אז אפשר ליפול ולהישבר או שאפשר ליפול ולעמוד שוב ולחכות למכה הבאה...כי אתם הרי יודעים שהמכה הבאה תגיע..אלה החיים...בכל פעם שמשבר ניצב מולי אבא שלי היה אומר לי שיש דברים גרועים יותר...שאני רק בעוד כמה שנים אצליח להבין עד כמה החיים באמת קשים...זה לא מנחם אותי...באמת שלא... אבל אני יודעת שאני אצליח להתמודד עם הכל...אני אדם חזק...הרבה יותר ממה שחשבתי...כשאני בוחרת לתת לזמן לעשות את שלו ולהעביר את הכאב אני בעצם בוחרת לחיות...כי הרי הרבה יותר קל לבוח מהכל..יותר קל להסתגר ולא להתמודד..לשקוע בתוך הכאב עמוק יותר ויותר....באמת שזה הפיתרון הפשוט...אבל כשאדם בוחר שהוא רוצה להמשיך הוא יודע שהוא יצטרך לעבוד קשה ולהילחם על החיים שלו...אם  מישהו רוצה לשנות משהו הוא יהיה חייב לקום ולעשות זאת...אף אחד לא יעשה את זה במקומו...הדברים לא ישתנו מעצמם אם אני לא אשנה אותם כמו שאני רוצה שהם יהיו...אז לבחור בחיים ולא לברוח...ליפול,לעמוד בחזרה ולחכות למכה הבאה...לדעת שהכל עובר והחיים ממשיכים גם אם אנחנו לא רוצים בכך...לנסות להסתכל קדימה למרות שיותר קל לוותר..ולחיות...פשוט לחיות... 

ולסיום...שיר שתמיד מעודד אותי ומעלה לי את המצב רוח גם ברגעים מאוד עצובים...שימו לב למילים...: (קישור לקליפ של השיר הזה..)

When you're close to tears remember"
Someday it will all be over
One day we're gonna get so high

And at the end of the day remember the days
When we were close to the end
And wonder how we made it through the night


Don't you think it's time you started
Doing what we always wanted
One day we're gonna get so high
Cause even the impossible
Is easy when we got each other
"
One day we're gonna get so high
 בקרוב אני אמשיך את הסיפור שהתחלתי לכתוב בפוסטים הקודמים...באמת תודה על כל התגובות...=]

שלכם תמיד... 

                         

נכתב על ידי באה מאהבה... , 6/9/2007 22:37  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MoRuSh;P ב-14/9/2007 13:31



4,637
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבאה מאהבה... אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על באה מאהבה... ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)