בלי ששמתי לב כבר עבר חודש מהפוסט האחרון. זאת אני או שהזמן רץ? הימים עוברים מהר מדי, השבוע נגמר לי לפני שהספקתי להנות מההתחלה שלו, אני לא מספיקה לעקוב אחרי התאריך וכבר עבר לו חודש. אני מחכה לאירועים מסוימים והנה הם כבר חלפו או שהם קרובים ממש. פעם הגיוס שלי היה נראה לי מרחק שנות אור ממני, כשקיבלתי את התאריך גיוס צחקתי עד כמה שנת "2008" נראת לי רחוקה, ופתאום זה כבר פה, יותר קרוב מאי פעם. הייתי סופרת את החופשים עד לשנה שאני אסיים את הלימודים והנה אני כבר כותבת תסריט לטקס סיום שלנו וחושבת על איך תהיה ההופעה שלי. ביום שאחותי הגדולה סיפרה לי שהיא בהריון התבאסתי מהעובדה שייקח עוד 9 חודשי הריון ארוכים עד שאני אהיה דודה והנה האחיינית שלי חוגגת 5 שנים בעוד חודשיים. בכל פעם שאני אומרת לאבא שלי שהשבוע עבר לי מהר מדי הוא עונה ואומר "החיים עוברים מהר".. כל כך נכון, אני זוכרת את עצמי בתור ילדה בכיתה א' שהסתכלה על האחים הגדולים שלה וחשבה לעצמה איזה כיף זה להיות גדול. כיף? אממ אני עוד לא סגורה על התיאור הזה. יש רגעים של כיף אבל בלי לחשוב פעמיים הייתי רוצה לחזור להיות ילדה קטנה, לחיות בלי דאגות חוץ מהדאגה באיזה צבע אני אלביש את הבובת ברבי שלי, להתעורר בבוקר ולשתות שוקו ולאכול עוגיות בלי לחשוב כמה זה משמין, לטפס על עץ בלי לחשוב כמה זה מסוכן, לשחק אמת או חובה עם הילדים בכיתה ולתת נשיקה על הלחי לילד שהכי אוהבים בלי שהדופק יעלה,בלי שנשבר הלב .לרקוד ריקוד טיפשי בלי להתייחס למי שמסתכל(או אפילו יותר מזה...לרצות שכולם יסתכלו..כי אין יותר חמוד מילדה קטנה שרוקדת..),ליפול,להיפצע,לבכות ולהרשות לעצמי להישאר על הרצפה ולבכות- כי אפשר, לילדה מותר לבכות, אבל בגיל שלי Big girls don't cry אז חייב להתאושש מהר מהמכה ולקום. יחד עם כל שנה של התבגרות מגיעות גם מחויביות,דאגות,פחדים על העתיד והרבה בלאגן תמידי בראש. לחץ,עומס, צריך לתכנן, צריך להשקיע, צריך ללמוד, צריך לעבוד, צריך להרוויח, צריך לדבר, צריך למצוא חברים, צריך למצוא אהבה, צריך לתת, צריך לקחת, צריך לקום, צריך לסדר, צריך לאהוב, צריך שיאהבו, צריך וצריך וצריך עד שאני כבר מאבדת את עצמי בכל העומס הזה. אני מוצאת את עצמי מנהלת לו"ז שכל דקה בו מלאה, אם חברות רוצה לצאת איתי אני חייבת לפתוח את היומן ולראות אם אני יכולה בכלל. אני מוצאת את עצמי מתרוצצת מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. הנה דוגמא של יום אחד שלי משבוע שעבר: מהלימודים ישר לשיעורי נהיגה משם לעבודה, משם ללמד חברה לפני מבחן, משם לעבור בקניון ולקנות מתנה ליום הולדת של חברה, ואז להגיע הבייתה ב9 וחצי גמורה מעייפות- מקלחת מהירה ולהתארגן ולצאת עם חברות לאיזה בר שאני בכלל לא אוהבת אבל זאת יום הולדת אז חייב ואחרי כל זה לחזור הבייתה ב2 וחצי בלילה ולהחזיק את עצמי מלהירדם כי חייב להגיש את העבודת הגשה למחרת, ב4 וחצי ידיד שלי(זה שאני אוהבת\אהבתי..) שולח הודעה ואומר שהוא צריך אותי, לדבר איתו עד 6 בבוקר ואז לישון ולקום אחרי שעה וחצי, ושוב הכל מחדש עם פחות ופחות שעות שינה. אני אוהבת עומס ושיגרה, אני מעדיפה את הלחץ הזה מאשר לא לעשות כלום במשך חודשיים כמו שקרה בשביתה, אבל אני לפעמים בטוחה שאני עומדת להתמוטט מכל הלחץ הזה. לא אוכלת כמו שצריך, בקושי מדברת עם אנשים שאני אוהבת, מנהלת את הסדר יום שלי כאילו שמינימום כל צרות העולם מונחות על הכתפיים שלי,רואה את המשפחה שלי לשניות אחדות בין המקלחת לבין הדלת החוצה. שומרת הכל לעצמי, כמו תמיד, לא חולקת, לא מספרת, לא מוצאת למי לספר, או בעצם כבר לא מחפשת. יש הרבה לספר אבל לא מוצאת את הטעם , למדתי שכרגע אני לבד ואני חייבת להשלים עם זה, אומרים שהאהבה מגיעה ברגע שהכי לא מצפים לה, ואני? אני מצפה לה.. מחכה לה.. צריכה את זה.. רוצה לאהוב, רוצה לשכוח את ת' ולהמשיך הלאה, רוצה לתקן את השברים שבי, שמישהו יאסוף את החתיכות שנשארו ממני ויגיד שהכל יהיה בסדר מעכשיו. שינויים שקורים לי בחיים בלי שרציתי שהם יגיעו, בלי שהייתי מוכנה להם, לקבל את הכל בפנים ולהישאר חסרת אונים. ידיד טוב שלי אמר לי שזאת הסיבה שאני מעמיסה על עצמי כל כך הרבה מטלות, אני מנסה למלא את היום שלי וככה אין לי זמן לעצור ולחשוב על הכל, אין לי זמן לנתח, אין לי זמן לעכל את הכל. זה כנראה נתיב הבריחה שלי...
זהו להיום, לסיום שיר ממש יפה של קולדפליי:
And the hardest part ..."
Was letting go, not taking part
Was the hardest part
And the strangest thing
Was waiting for that bell to ring
It was the strangest start
I could feel it go down
Bittersweet, I could taste in my mouth
Silver lining the cloud
Oh and I
I wish that I could work it out
And the hardest part
Was letting go, not taking part
You really broke my heart
And I tried to sing
But I couldn't think of anything
"..And that was the hardest part
שיהיה לכולכם שבוע טוב ורגוע...
עריכה מאוחרת-יום שישי: הבלוג הזה לא בלוג של עימותים וויכוחים. זה מקום לבטא מחשבות ורגשות שלי, מי שרוצה מוזמן להביע את דעתו ולהגיב, אבל כל תגובה שתפגע באחרים שמגיבים פה פשוט תימחק. שבת שלום...=]
שלכם תמיד...
~~באה מאהבה...~~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
באה מאהבה...