וואו,שוב לכתוב בבלוג אחרי תקופה מאוד ארוכה(כמעט חודשיים) שנעלמתי. ממש ככה, אפילו לא עניתי לתגובות שהשאירו לי וכמעט ולא נכנסתי לבלוג. אין לי תשובות ללמה זה קרה, באמת שאין. אני לא יכולה להאשים את גורם הזמן כי הייתה שביתה ארוכה מאוד,ואני לא יכולה להאשים את העובדה שלא קרה שום דבר כי בתקופה האחרונה כל כך הרבה דברים השתנו,חלק לטובה וחלק ממש לא. והנה אפילו נפטרתי מההרגל המעצבן שלי לשים 3 נקודת בסוף כל משפט . (וואו סמיילי באמצע הפוסט. אני מתחילה לאהוב את הפרו הזה. חח)

אז מה קרה בתקופה האחרונה? באמת שאי אפשר לרכז הכל במילים. בקצרה מאוד אני אגיד(האמהמ אכתוב..) שאני כרגע מתאוששת משברון לב מאוד קשה. אולי בפוסט אחר אני אפרט בדיוק מי ומה קרה אבל לא עכשיו, זה בהחלט דורש פוסט נפרד ומפורט יותר. החיים שלי השתנו מאז כתיבת הפוסט האחרון, זה יישמע אולי מוזר אבל אני חושבת שהתבגרתי מאז. להתבגר ולהתגבר,ממש ככה. אני לוקחת דברים אחרת עכשיו, מזווית שונה. לקחתי שליטה על החיים שלי. הפסקתי להתנתב על ידי אחרים. מי שאוהב אותי-שיאהב ואני אתן לו את כל כולי. מי שלא? לא צריך להיות לו חלק בחיים שלי. מוזר לחשוב שכל כך הרבה השתנה בזמן כל כך קצר, אבל זה ככה. ברגע שאתה נופל ואתה יודע שזהו אתה בהחלט בתחתית אתה מבין שמפה נשאר רק לעלות. ובהחלט הגעתי לתחתית אחרי שהאהבה שהייתה לי שנתיים התנפצה לי בפנים. והייתה את התקופה שהרגשתי הכי למטה שיכול להיות, רציתי לנתק קשר עם כולם(ואולי זאת אחת מהסיבות שלא כתבתי פה..)רציתי פשוט להסתגר בתוך עצמי ומאסתי בקשר עם אנשים, מאסתי בלאהוב אחרים ולא לקבל אהבה בחזרה, או בעצם לקבל, אבל לא את אותה אהבה שאני רוצה,אותה אהבה שאני מחפשת. ועכשיו? עכשיו יותר טוב. ככה לפחות נראה לי כרגע. השביתה הזאת הוציאה ממני כל שפיות שהייתה בי. והחזרה לשיגרה הזאת, העומס,הלחץ,הבית ספר,המסגרת-יישמע מוזר,אבל זה עושה לי טוב. לדעת בדיוק מה אני עושה כל יום,לדעת שמחר אני צריכה לקום למען מטרה מסויימת, לדעת שעכשיו צריך להיות חזקה ולהתאמץ בשנה האחרונה ללימודים, לדעת שאסור לי להישבר, בטח שלא בתקופה הזאת, אחת התקופות העמוסות והלחוצות שהיו לי בחיים. כל הבגרויות,הפרוייקטים,מיונים לצבא(כלומר לשלוח אלפי פקסים לקד"צ שלא באמת שמים עלי...),לעבוד כי צריך את הכסף לרישיון ומסביב לכל זה לנהל חיי חברה תקינים. אני אוהבת את הלחץ הזה, כל דקה ביום שלי מלאה וזה עושה לי טוב.

החלטתי לקחת את עצמי ואת החיים שלי בידיים ולא לסמוך על אף אחד אחר. אני לא יכולה לצפות שבכל פעם שאני אשבר ואפול מישהו יהיה שם בשבילי. זה לא ככה לצערי. אני די לבד במלחמה הזאת. זה התחיל מסידור של החדר, נשמע פשוט ורגיל אבל לא אצלי. החדר אצלי רוב הזמן במצב של כאוס ונראה כמו אחרי מיני צונאמי. קשה לי לשמור על הסדר כשאני ממהרת לצאת לאנשהו או משהו כזה. אז פשוט לקחתי יום אחד בשביתה והחלטתי שאני מסדרת את החדר שלי מ0. רוקנתי מגירות וסיננתי, סידרתי את הארון בגדים שלי וחצי מהבגדים נתתי לתרומה, הוצאתי רהיטים ושיניתי הכל ואפילו ניקיתי את הפילטר של האקווריום שלי שמי יודע מתי פעם אחרונה זה נעשה. הכל פשוט. יום שלם עבדתי על החדר הזה בלי הפסקה והיה תענוג לצאת מהמקלחת ולחזור לחדר במגוון ריחות מעולים(אצלי באופן קבוע יש ריח טוב בחדר-קטורת,נרות רחניים,שמן עם מקלות עץ וכו,...מתה על זה...) להוציא כל דבר ולהחזיר למקום. אני אפילו מפתיעה את עצמי עם העובדה שהחדר עדיין מסודר כמעט כמו ביום הראשון. זה התחיל מהחדר והמשיך בכל דבר אחר, דאגתי להגיד למי שאני אוהבת מה אני מרגישה כלפיו, ואלה שעושים לי רע בחיים דאגתי להוציא אותם בדיוק באותה דרך שהם נכנסו. חידשתי קשרים עם אנשים מקסימים שרק עושים לי טוב(חוש!! מדובר פה גם עליך..)ובאופן כללי, מנסה להרים את עצמי ולהוציא את עצמי מהבוץ שנכנסתי אליו. לא, לא הכל ורוד עם פרפרים מעופפים סביב. יש רגעי שבירה, ויש דמעות, שלא תחשבו לרגע אחרת. אבל אני באמת משתדלת להישאר עם ראש מחוץ למים ולא לטבוע. אני כן צריכה אהבה,והרבה ממנה. ואני צריכה תמיכה. אני צריכה מישהו אוהב,אחד, לא צריך הרבה בשביל להרגיש נאהבת ורצויה. אבל עד שזה יגיע אני לבד עם עצמי, ואולי גם זה חיובי. אני סומכת על עצמי יותר, ואם חברה אומרת לי משהו שמנוגד לדעה שלי אני הולכת לפי מה שאני חושבת, לא לפי מה שהיא אומרת כמו שהיה פעם.

והנה היום הזה משתפר מרגע לרגע, התחיל לא טוב כי הצבא משגע לי את החיים, אבל אחרי ריצה של חצי שעה ואז ביקור אצל חברה טובה בדרך הבייתה החיוך חזר לפנים, ועוד אחרי כל זה לגלות שיש לי פרו(שאני מתלהבת ממנו כמו ילדה קטנה..=]).

זהו להיום,פוסט ארוך כי זה פוסט חזרה. אני מקווה שאני אכתוב שוב בקרוב, זה בהחלט עושה לי טוב, כבר שכחתי אפילו עד כמה..

והשיר הזה יש לו את המילים היפות ביותר ששמעתי לאחרונה. אני שומעת אותו והוא מעלה לי חיוך ונותן לי מוטיבציה. קוראים לו Quasimodo והוא של לייף האוס,והוא כל כך מתאים לי בזמן האחרון:

You could be right and I'll be real..."
Honesty won't be a pain you'll have to feel
'Cause I don't need your approval to find my worth
I've been trapped inside of my own mind
Afraid to open my eyes 'cause of what I'd find
I don't want to live like this anymore

Does it scare you that
I can be something different than you
Would it make you feel more comfortable if I wasn't
You can't control me
You can't take away from me who I am

There goes my pain
There goes my chains
?Did you see them fall
There goes this feeling that has no meaning

There goes the world off of my shoulders
There goes the world off of my back
You can't change me
You can't break me

There goes the world off of my shoulders
There goes the world off of my back

Have you ever felt that your only comfort was your cage
You're not alone
I have felt the same as you
Have you ever felt like your secrets give you away
You're not alone
I have been there, too

There goes the world off of my shoulders
There goes the world off of my back
"...There it goes

שיהיה לכולכם לילה טוב...

ותגובות,כרגיל,יתקבלו בברכה(והפעם תהיה תשובה והגבה בבלוג..מבטיחה!! )..

שלכם תמיד...