קיפלתי את הציוד הצבאי,הנפתי דגל לבן והכרזתי "אני נכנעת" .

ככה נגמרה "המלחמה" עוד הרבה לפני שהיא התחילה. מה חשבתי לעצמי? שזה יהיה כל כך קל לנתק את הקשר איתו? זה הרי היה ברור שהוא לא ייתן לזה להיגמר. הפליא אותי שהוא נלחם על הקשר,נלחם עלי? אפילו לא הצלחתי להסביר לו למה רציתי בכלל להפסיק לדבר איתו. מה הייתי אמורה להגיד לו? "אני אוהבת אותך,ואתה יודע את זה. נשבר לי הלב בכל פעם שאתה מדבר עליה." ? כמו תמיד התחמקתי מהשאלה שלו. זה כל כך משגע אותי, מרגישה שאכזבתי את עצמי. ניסיתי לעשות צעד למעני ולמען הלב שלי,ניסיתי לגמור את הקשר הזה ששובר אותי בכל פעם מחדש,אבל במקום זה חזרתי שוב אחורה. היה לי קשה לא לדבר איתו,מודה. אבל אני לא יודעת אם זה נבע מתוך הרגל או מתוך רצון אמיתי לא לאבד אותו. אוף, ת', אם רק היית יודע כמה אתה חשוב לי. תמיד הייתי שחקנית המשנה בשבילו,לעולם לא הכוכבת... תמיד המחליפה, בכל פעם ששברו לו את הלב אלי הוא רץ כדי להתנחם, ואני, אני עמדתי בצד וקיוותי שהפעם הכאב שלו לא יהיה גדול מדי וכמו תמיד חיכיתי בשקט עם זרועות פתוחות, ידעתי שהשבירה שלו תגיע, הוא תמיד עושה את זה, רוצה את מי שלא רוצה אותו, מתאהב בבנות ילדותיות שלא מבינות שום דבר מהחיים שלהן. מה הפלא שהן שוברות אותו, משחקות בו, גורמות לו לאבד את השפיות, וכמו תמיד הוא יידע לבוא אלי ולחפש עידוד ותמיכה.  

חזרתי אתמול ממש מאוחר, חברה חגגה יום הולדת והגעתי הבייתה לפנות בוקר. הסרתי את האיפור, הורדתי את השרשרת והעגילים,החלפתי לבגדים נוחים והדבר היחיד שעשיתי זה לשכב על המיטה, ככה כמו שהיא,מעל השמיכות עם אור דולק ולחשוב עליו. לא יודעת מה קרה פתאום, נזכרתי ביום שאני ות' היינו ביחד יום שלם בעיר ששנינו לא ממש מכירים. כל מבט שלו בי, כל חיוך שלו,כל נגיעה מקרית או לא מקרית, הריח שלו שהתמכרתי אליו, השפתיים המתוקות הכל פתאום חזר אלי. עצמתי עיניים וניסיתי להיזכר איך זה היה. לאט לאט הרגשתי איך הלב כואב,כאב מוחשי. לא יודעת איך להסביר את התחושה הזאת. מין דקירה קטנה באזור הלב. כאב שבא עם הזיכרונות. הקשר הזה איתו מייאש אותי ושואב ממני את כל הכוחות. כל שיחה איתו שהוא מדבר עליה ועל כמה שהוא מתגעגע אליה גומרת אותי כל פעם מחדש.

אני כל כך הרבה זמן תקועה עליו. לפעמים(כמו בפוסט הקודם..) אני מבינה שהוא לא כזה מושלם כמו שחשבתי שהוא. אהבה עיוורת.. זה כל כך נכון. ראיתי הכל דרך הרגשות שלי, לא עצרתי לרגע ולחשוב אם הוא אדם שתורם לחיים שלי או לא. ולא, אני לא כפויות טובה, אני יודעת שת' עשה הרבה בשבילי, ואני יודעת שהיו הרבה רגעים שנשברתי ושהוא זה שידע לאסוף את השברים שלי. אבל אני הייתי לו אותו הדבר, ואפילו יותר. הרבה פעמים הרגשתי כאילו אני נמצאת בקשר חד-צדדי. אני נותנת את כל כולי ולא מקבלת כלום בחזרה.

ולפעמים אני גם נזכרת באקס,בא'. חושבת מה איתו, ותוהה ביני לבין עצמי אם באמת היינו חברים. אם התקופה הזאת הייתה. אני כמעט ולא זוכרת כלום מהקשר הזה ולא עבר הרבה זמן בכלל. אני זוכרת חלקים קטנים פה ושם. את המבט שלו, את השפתיים שלו, חלקי שיחות שלי ושלו. את הקול שלו שכחתי, גם את הריח. את הכאב אני זוכרת. אותם ימים שאחרי הפרידה שנראו לי כל כך איומים. א' היה נקודת אור בכל הבלאגן שרץ לי בראש בגלל ת'. סוף סוף בא מישהו שגרם לי להרפות מת', ואז כשהקשר ביני לבין א' נגמר זה בא כמו מכה כפולה, מצד אחד לחוות שוב את השברון לב בגלל ת', ומצד שני לחוות את כאב הפרידה,את האכזבה, את הכישלון בגלל א'. אני זוכרת את עצמי מריצה את כל הקשר עם א' בראש ומנסה להבין מה השתבש, למה זה לא הלך. עד עכשיו אין לי תשובה לזה.

לא יודעת למה הפוסט הזה בא, כמה מחשבות שרצו לי בראש פשוט. ואולי בגלל שהרבה אנשים מחוץ לבלוג שאלו אותי על פשר הפוסט הקודם. אז הנה התשובות. הפוסט הקודם כבר לא רלוונטי, המלחמה נגמרה, אני נכנעתי..אני הפסדתי.

Closed off from love"
I didn’t need the pain
Once or twice was enough
And it was all in vain
Time starts to pass
Before you know it you’re frozen

But something happened
For the very first time with you
My heart melts into the ground
Found something true
And everyone’s looking round
Thinking I’m going crazy

But I don’t care what they say
I’m in love with you
They try to pull me away
But they don’t know the truth
My heart’s crippled by the vein
That I keep on closing
You cut me open and I

Keep bleeding
Keep, keep bleeding love
I keep bleeding
Keep, keep bleeding love
You cut me open

Trying hard not to hear
But they talk so loud
Their piercing sounds fill my ears
Try to fill me with doubt
Yet I know that the goal
Is to keep me from falling .."

נ.ב

אני שונאת את גורם המרחק, זה הורס כל כך הרבה דברים שיכולים להיות טובים...גרר

לילה טוב לכולם..

~~באה מאהבה...~~

מעולםלא האמנתי שזה ייקרה. אף פעם לא שיערתי שאני אצטרך לצאת למלחמה.

הקשה ביותר.

הכואבת ביותר.

מלחמה נגד עצמי.

מלחמה נגדו. 

מלחמה ברגשות.

שינוי מודעות,שינוי רגשות,שינוי חיים.

מלחמה כדי לשכוח אותך.

אתה מושיט את זר הקוצים שלך לשפתיי כי אתה יודע שאני היחידה שמוכנה לסבול זאת..

חלקי משפטים.

חלקי שירים.

חלקי חיים.

בזבוז זמן.

מה יש בך?

דמעות.

חולשה.

כאב.

חלומות שבורים.

פצעים פתוחים.

צלקות קיימות.

מה יש בך?

נוגע בנקודות הכי כואבת,כי הרי רק אתה יודע איפה הן נמצאות.

ברירת מחדל.

שביל הבריחה שלך.

כי הרי אני תמיד הייתי לך שביל הבריחה לא? ואתה? מה אתה היית לי?

אהוב? ידיד? הנשמה התאומה? החלק המשלים?

הכל כל כך ברור לי פתאום.

בניתי לעצמי אשליה של מי שאתה.

רציתי להאמין שאתה כזה.

שאתה היחיד...שאתה שלי...שנועדנו להיות ביחד..

מה יש בך?

תמכתי בך מהצד.

כאבתי.

בכיתי.

נשברתי.

צפיתי מהצד וראיתי איך אחרות מקבלות את האהבה שאני רציתי ממך.

אהבה שאני הייתי אמורה לקבל?

קנאה.

מה יש בך?

מה יש בך שכל כך שובר אותי?

"אומרים יש אהבה בעולם"

יש?

גם בשבילי?

צריכה אהבה.

צריכה אותך.

מה יש בך?

חיבוק.

נשיקה על שפתיים קפואות.

מילים.

חיוכים.

אהבה.

געגועים.

זה הסוף.

והתחלה?

פרידה.

השלמה.

אני מרפה ממך.

מעכשיו...ולתמיד...

אני מרפה ממך אהוב שלי...

מרפה מהאהבה שלעולם לא הייתה לנו.

מרפה מהכאב..

שונאת.

אוהבת אותך.

אל תנסו להבין...באמת שלא תצליחו.

חסמתי את התגובות לפוסט הזה. מצטערת..

ומי שמכיר אותי מחוץ לגבולות הבלוג, בבקשה לא לשאול שאלות. לא לנסות להבין.

בטח יהיה בקרוב פוסט שיסביר יותר. אלה פשוט כמה מחשבות שרצות לי כרגע בראש.

אני יוצאת למלחמה...רק לא להישבר...

תשמרו על עצמכם..

שלכם תמיד..

באה מאהבה...