נגמר...היום הייתה לי הבגרות האחרונה...התחיל החופש..כל כך הרבה זמן אני מחכה לחופש...ועכשיו...שהוא כבר התחיל משהו חסר לי..לא יודעת מה...קראתי לפני כמה דקות פוסט שנורא הזדהתי איתו..פוסט שעסק בריקנות..ככה אני מרגישה כרגע...תכננתי לכתוב היום פוסט חופש אופטימי אבל אני לא יכולה לכתוב בלי להרגיש...אני מבולבלת...אני אחת כזו שאוהבת להבין אנשים...אני קולטת בקלות אנשים..אני מצליחה להבין אותם ולדעת מי הם בלי להתאמץ...כל זה קורה בדרך כלל...אבל הפעם זה שונה...יש לי ידיד...אמממ טוב לא יודעת אם אפשר לקרוא לו ככה..אבל אנחנו מדברים די הרבה באייסייקיו...באמת אחד האנשים היותר מדהימים שהכרתי...אבל מה הבעיה? אני לא מצליחה להבין אותו...אחרי כך כך הרבה זמן של היכרות איתו אני לא באמת יודעת מיהו..יש בו משהו מאוד מסתורי...בהתחלה אהבתי את המסתורין הזה...אבל עכשיו...אממ זה מתסכל אותי שאני לא מצליחה "לקרוא" אותו...הוא חידה מבחינתי... יש פעמים שאני בטוחה שאני מבינה אותו אבל אז שנייה אחרי אני מגלה משהו חדש שהורס הכל...באחת השיחות שלנו הוא נורא דאג לי ואמרתי לו שהוא מדהים לדעתי..הוא אמר שהוא לא...שהוא בן אדם רע ואכזרי..והדבר היחידי שחשבתי עליו זה איך אני לא רואה את הרוע שהוא טוען שיש בו? למה כל פעם שאני מדברת איתו הוא עושה לי הרגשה טובה? הרי הוא מכיר את עצמו יותר טוב מכל אחד אחר...אולי הוא צודק? או שזה החוסר הבטחון העצמי שלו מדבר... באמת שאני לא יודעת... היום העזתי להגיד לו את זה באחת השיחות... אני חושבת שהוא נפגע ממני.. זאת לא הייתה הכוונה...אני מרגישה רע עם זה..חשבתי שאולי הוא יוכל להסביר לי למה הוא לא מובן לי.. אבל במקום זה עשיתי את היחיסים ביננו ליותר גרועים...מחר אני אנסה לסדר הכל..אני מקווה שאני אצליח כי חבל לי לאבד אותו...

דמעות..פחד...כאב..זה מה שהרגשתי אחרי שקראתי באחד הבלוגים שבמקרה הגעתי אליו...זה בלוג של מישהו בגילי בערך...הוא כתב שם פוסט פרידה מסבתא שלו...אחד הפוסטים היותר יפים ומרגשים שקראתי..הוא היה נורא קשור לסבתא שלו ולאט לאט המצב שלה החמיר עד שלבסוף היא נפטרה...קראתי את הבלוג דרך מסך דמעות...גם בגלל המוטיב המרגש שהיה בפוסט אבל בעיקר בגלל שלא יכולתי שלא לחשוב על סבתא שלי...הסבתא היקרה שלי...זאת שגידלה אותי יחד עם ההורים שלי...הסבתא המדהימה שלי שמספרת לי סיפורים על תקופות יותר יפות בחיים שלה.. היא גרה אצלנו בבית מאז שסבא שלי ז"ל נפטר לפני 10 שנים...אז אפשר להבין שאני ממש קרובה אליה...כשהייתי קטנה יותר גם הייתי חולקת חדר איתה...בזכותה אני מבינה מרוקאית..וזה לא שהיא לא יודעת לדבר בעברית..היא פשוט התעקשה שאני אדע את השפה הזאת...שזה לא יעלם...היא כל כך מאמינה בי..כל פעם שהיא שומעת אותי שרה היא אומרת לי שיש לי את הקול הכי יפה בעולם...והיא תמיד מספרת לכל מי שרוצה לשמוע עד כמה הנכדה שלה מוצלחת..זאת הסבתא שלי... הפוסט שקראתי גרם לי גם לפחד..אני מפחדת לאבד אותה...מפחדת לקום בוקר אחד ולגלות שהיא לא איתי עוד...הפחד הזה משתק אותי...הפחד הזה כואב לי... לפני חודשיים בערך היא עברה התקף לב...היא הייתה מאושפזת בבית חולים בערך חודש במצב אנוש...זאת הייתה תקופה לחוצה אצלי אז לא נסעתי לבקר אותה הרבה(הבית חולים במרחק של שעתיים וחצי שעות נסיעה)...התקופה הזאת הייתה נוראית..יום אחד אמא שלי התקשרה אלי בוכה ואמרה שהיא בדרך לבית חולים כי סבתא במצב מאוד קשה...בכיתי כל כך... ישר התקשרתי לאחותי הגדולה...האחות שתמיד נראתה לי החזקה בנשים...והיא בכתה יחד איתי בטלפון...כל כך כאבה לי הידיעה שאולי היא תמות ולא אמרתי לה שלום...לא אמרתי לה תודה על הכל...בסופו של דבר המצב שלה השתפר...היא חזרה לבית... היא לא ממש תיפקדה..זאת לא הייתה הסבתא שזכרתי..לא דיברה...בקושי אכלה...וזה היה נראה כאילו היא וויתרה על החיים...אבל לאט לאט היא חזרה לעצמה... עכשיו היא בערך כמו שהיא הייתה לפני ההתקף...אני רק מקווה שה' ישמור לי עליה...היא כל כך חשובה לי...

אמממ ועוד משהו קצרצר שאני חייבת להגיד..עמיתי שלי,אני כל כך גאה בך! את יודעת על מה...אני יודעת שתעברי את התקופה הזאת..אני מאמינה בך מותק שלי...תזכרי שאני תמיד לצידך...לא משנה מה יקרה...אני פה מתוקה שלי...לתמיד!

פוסט ארוך..אני יודעת...לסיום שיר שאני נורא אוהבת אותו ואת המילים שלו:

It's down to this..."
I've got to make this life make sense
Can anyone tell what I've done
I miss the life
I miss the colours of the world
Can anyone tell where I am

'Cause now again I've found myself
So far down, away from the sun
That shines into the darkest place
I'm so far down, away from the sun again

I'm over this
I'm tired of living in the dark
?Can anyone see me down here
The feeling's gone
There's nothing left to lift me up
"...Back into the world I know

זהו...פרקתי את כל הכאב,התסכול והעצב... נקווה שהפוסט הבא יהיה יותר חיובי...

עריכה מאוחרת 28.6 שעה:2 וחצי בלילה. :החלפתי עיצוב..אני אוהבת...אני אשמח לדעת מה אתם חושבים...אגב...הוספתי כמה רשימות והוספתי פרטים..אבל עוד לא סיימתי....מחר אני אסדר הכל כמו שצריך..אני זקוקה לשינה...

לילה טוב...פוסט חדש מחר...=]

שלכם תמיד...

~~באה מאהבה...~~

זה עוד מעט נגמר...ממש עוד מעט הבגרות האחרונה שלי(לשנה הזאת..עוד שנה נשארה לי...)עוד מעט מתחיל החופש...כל כך הרבה זמן אני מחכה לחופש הזה..כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ותמיד דחיתי אותם לחופש...סוף סוף אני אתחיל ללמוד נהיגה...אני אקנה גיטרה ואלמד לנגן עליה...חברה שלי כבר חודשיים אומרת לי שברגע שיהיה לי זמן צריך ללכת לאולפן ולהקליט את השיר שהיא כתבה וידיד שלה הלחין והיא בחרה שאני אשיר אותו...וסוף סוף יהיה זמן גם לזה...יהיה זמן לעשות סדר בחיים שלי...אני מתחילה מסדר בחדר שלי...שלמראית עין הוא נראה מסודר בצורה מופתית...אבל אני כבר לא מצליחה למצוא בו שום דבר..אני רוצה לצבוע אותו...לשנות אותו...ובין כל הדברים האלה פשוט לנוח ולהנות..לישון ב4 לפנות בוקר ולקום בצהריים למחרת...אני אסע לאחיינים המתוקים שלי לכמה ימים...אפגוש חברות שגרות רחוק(האמהמ..=] )...ופשוט לנוח...בלי לחץ של מבחנים...בלי להתכונן לכלום(פרט לתאוריה כמובן..)פשוט לשבת בנדנדה שבגינה שלי...עם הכלבה שלי לידי...לשמוע מוזיקה באמפי...ולהירגע...אוי אני כל כך מתגעגעת לזה..לשקט...פשוט שקט...פשוט לעצום עיניים ולהנות מהרגע..מהשלווה...ללכת למקום היפה שלי שכבר כמה חודשים לא ביקרתי בו(אמממ מי שלא מכיר\זוכר\יודע מה המקום הזה זה כתוב בפוסטים המומלצים בשם גן עדן שלי..)... זהו..יום ראשון הבגרות האחרונה...ואז יש טיפה יותר מחודשיים לעשות כל מה שרציתי..אני מקווה להספיק הכל..כי תמיד יוצא שאני מתכננת הכל ואז אני לא מספיקה לעשות אפילו חצי ממה שרציתי..חודשיים זה המון זמן אבל תמיד איכשהו זה עובר נורא מהר ובלי ששמתי לב אני כבר מגיעה לשבוע שלפני תחילת הלימודים ואז מצטערת על כל מה שלא עשיתי..

טוב ביום ראשון אחרי הבגרות אני אכתוב פוסט חופש אמיתי...

טוב עכשיו עידכון בקשר לפוסט הקודם...על פסילת הבגרות..אז ככה...לא פוסלים לי את הבגרות בסוף...אני לא יודעת מה קורה עם שאר השכבה שלי...המנהל והמחנך שלי לקחו אותי לשיחה ושאלו אם העתקתי בבגרות..אמרתי את האמת..אמרתי שלא העתקתי ועשיתי את המבחן לבד.. המנהל ניסה לשחק את "השוטר הרע" אמר שהוא לא מאמין לי...ושאם לא הייתי מעתיקה הייתי צריכה לבוא ולספר לו אחרי שנגמרה הבגרות...הוא ניסה להפחיד אותי עם הצעקות שלו..אני ידעתי שלא עשיתי כלום ואני לא אשמה..אז פשוט אמרתי לו שהוא יכול להסתכל על התעודה ועל הציונים שלי..הוא יכול לשאול את שאר המורים המקצועיים מי אני ואיך אני בלימודים...ואם אחרי זה הוא יגיע למסקנה שצריך לפסול לי שיפסול...הוא הסתכל עלי במבט מוזר...אני לא בטוחה איזה מבט זה היה..בשלב הזה המחנך שלי התערב ותמך בי לגמרי...אמר שהוא יודע שאני לא העתקתי (נו השוטר הטוב...מישהו צריך להוציא את הטלויזיה מכל הבתים של עובדי משרד החינוך..הם ראו יותר מדי סרטים...=\) ושאל אם אני יכולה להגיד לו מי העתיק... אמרתי שאני לא ראיתי כלום..וגם אם הייתי רואה לא הייתי מפילה את החברים שלי.. הוא ניסה לשכנע ואמר שבכל מקרה הם יגלו בסופו של דבר.. אז אמרתי לו  "יופי..אז אתה לא צריך אותי בשביל זה.." מחנך נחמד יש לי ..אמר שזה בסדר ושאני יכולה ללכת.. בקיצור...בסופו של דבר לא פוסלים לי את הבגרות... אני לא יודעת מה קורה עם השאר...ואני לא יודעת אם תפסו מישהו בכלל...אבל אני עשיתי כל מה שיכולתי...יותר מזה אני לא יכולה...באמת שלא..

טוב זהו להיום..יום ראשון פוסט חדש...לסיום..כמובן שיר שאני ממש אוהבת..:

What day is it ..."
And in what month
This clock never seemed so alive
I can't keep up and I can't back down
I've been losing so much time

Cause it's you and me and all of the people
With nothing to do, nothing to lose
And it's you and me and all of the people and
I don't know why I can't keep my eyes off of you

All of the things that I want to say
Just aren't coming out right
I'm tripping on words, you got my head spinning
I don't know where to go from here

Something about you now
I can't quite figure out
Everything she does is beautiful
"...Everything she does is right

אגב..שמתי לב בזמן האחרון שיש הרבה כניסות...והרבה חדשים נכנסים לבלוג שלי...אבל לא מגיבים...אמממ אני מבטיחה להיות נחמדה...=]

זהו...תודה לכל מי שהגיב בפוסט הקודם...שתהיה לכם שבת שלום!!!

שלכם תמיד...

~~באה מאהבה...~~

היה לי יום מוזר במיוחד היום..אני מבולבלת..לא יודעת מה קורה בזמן האחרון אבל זה נראה לי כאילו כל פעם שקורה לי משהו טוב..חייב לבוא משהו רע שיאזן את זה.. היום הייתה לי בגרות בהיסטוריה.. סוף סוף סיימתי עם המקצוע הזה..הלך לי טוב מאוד..אפילו ממש מעולה..אבל לפני כמה דקות הודיעו לי שאולי פוסלים לי את הבגרות בגלל חשד של העתקה... והנה-אני אהיה כנה לגמרי איתכם..באמת היו העתקות בכיתה שלי...ובאמת הבוחנת העלימה עין...אבל לא מגיע לי שיפסלו לי את הבגרות! זה פשוט לא פייר! אני עשיתי את הבגרות שלי לגמרי לבד...אף אחד לא עזר לי..אבל בגלל שאני העברתי תשובה למישהי מהכיתה שלי אני "שותפה לפשע"...אולי מפטרים את הבוחנת...וזה כל כך מעצבן כי הילדים בכיתה שלי פשוט התחננו שתיתן להם להעתיק...פשוט היה לה לב טוב והיא ריחמה עליהם... אוף זה כל כך לא מגיעה לה.. אני לא יודעת מה הולך להיות מחר..אני לא יודעת אם יפסלו לי את הבגרות...ואולי בכלל לא יעשו לנו כלום "רק" יפטרו אותה.. אבל עדיין...זה שובר אותי הדבר הזה שאולי יהרסו לי את הבגרות אפילו שאני לא העתקתי...אני מקווה לצאת מכל העניין הזה בצורה טובה...אין לי כוח להשלמת בגרויות שנה הבאה...ממש לא...

ועכשיו לנושא אחר שנמצא בראש המבולבל שלי...אהבה...אז בואו נתחיל מההתחלה...יש לי הרגל לכתוב על מחברות,קלסרים ומה שלא יהיה ציטוטים שאני אוהבת משירים...בקיצור כתבתי על אחת המחברות את הציטוט הבא: "כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות..." מישהי מהכיתה שלי ראתה את זה ואמרה לי שזה שטויות ושאהבה גורמת רק לדמעות...חשבתי על זה קצת ביומיים האחרונים..ואני באמת לא יודעת אם היא צודקת...אבל השאלה שלי היא אם עדיף לאהוב ולהיות נאהב ומדי פעם לבכות בגלל אהבה...או שעדיף להיות מחוץ לתחום של אהבה ולא להיפגע מזה אף פעם? אז ככה...לדעתי עדיף לאהוב..עדיף להרגיש את הפרפרים בבטן...עדיף להרגיש איך דפיקות הלב מואצות כל פעם שהמישהו המיוחד מתקשר...ונכון..אבה לפעמים פוגעת וכואבת...אבל גם אם זה לתקופה קצרה...לדעת שאתה חשוב למישהו...לספר את החוויות שלך למישהו..ופשוט להיות ביחד זה מעבר למה שמילים יכולות לתאר...כל כך חסרה לי בזמן האחרון אהבה...הרצון להניח על מישהו את הראש ולדעת שהכל יהיה בסדר כל עוד אני איתו... ובטח כבר נמאס לקוראים הקבועים שלי לקרוא על זה...אבל זה חלק ממני... זה לא מרפה ממני הרצון להיות נאהבת ולאהוב...

ועכשיו שיר לסיום שממש מסביר את החלק השני של הפוסט...אנשים שנמצאים בקשר לא מבינים עד כמה הם באמת זכו לאהוב...אז תאהבו אנשים..תאהבו:

תודה לכל מי שמגיב...התגובות האלה חשובות לי...

לילה טוב שיהיה לכם....=]

שלכם תמיד...

~~באה מאהבה...~~

הסוף שבוע הזה עבר לי פשוט מעולה! אני הולכת לפרט על הכל כולל יום חמישי...אז כדאי שתביאו כוס מים או משהו...שלא תתיבשו לי...אני אחכה עד שתחזרו..=]

אז ככה יום חמישי הייתה לי מתכונת בלשון...הלך לי די גרוע...הרבה דברים ניחשתי...אבל לכל השכבה לא הלך טוב..אז צרת רבים חצי נחמה לא? לא נתתי ללשון להרוס לי את היום כי בערב הייתה לכל הבצפר שלי מסיבת סיום..כל השכבות הגיעו... והיה באמת באמת כיף...הביאו סטאנדאפיסטים לא ממש מוכרים אבל נורא מצחיקים ואחר כך הייתה מסיבה...אני לא ממש חובבת מסיבות אבל עדיין נהנתי... ואחרי שנגמרה המסיבה הלכנו כמה חברים לבית של ידיד טוב שלי... כמובן שאלכוהול היה מעורב בזה...אבל אני לא שותה( מהסיבה הפשוטה שאני שונאת לצאת משליטה...וזה מה שאלכוהול עושה) אבל היה כיף לשבת עם כולם ולהיזכר בעבר ולהבין לרגע שאנחנו כבר לא ילדים...הלכתי לישון בסביבות 3 לפנות בוקר עם חיוך על הפנים...=] התעוררתי מוקדם בבוקר בשביל לסדר את החדר כי אחותי באה עם אחיינים שלי ובעלה..והחדר שלי הכי גדול בבית..אז אני מנדבת לה את החדר שלי כשהם באים...החדר היה נראה כמו אחרי סופת טורנדו במקרה הטוב אז מ9 בבוקר סידרתי וניקיתי אותו עד שהוא הבריק... וגם אחי הגדול ואישתו לעתיד באו(כל האחים שלי גרים רחוק ממני...מרחק של 4 שעות נסיעה בערך...) וזוג חברים שלהם,סטודנטים, הצטרפו גם לסופ"ש אצלנו... כל יום שישי חיכיתי שאחותי תבוא כי נורא התגעגעתי לאחיינים שלי(פירטתי על זה לפני כמה פוסטים) אבל הם יצאו מאוחר והגיעו רק בערב..בנתיים אני,אחי,אישתו לעתיד של אחי וזוג החברים שלהם נסענו לאיזה נחל שיש פה באזור..בנתיים שהם ניסו לדוג(ואני מדגישה את הניסו! חחח) פרסנו על הדשא סדין וסתם נחנו ונהנו מהשלווה... אחרי כמה שעות טובות שאחי וחבר שלו התייאשו מהניסיונות לדוג דג...חזרו לבית ושם ראיתי את האחיינים המתוקים שלי...כל כך שמחתי לראות את הקטנטנות שלי...אחרי הארוחת ערב ישבנו כולם ושיחקנו "טויסט"..זה משחק קלפים שלקח לי שעה וחצי לקלוט את החוקים שלו...אבל בסוף הבנתי ואפילו ניצחתי פעם אחת :-)... בסביבות 4 לפנות בוקר כולם פרשו לשינה...ואני נשארתי עם חברה של אחי ודיברנו עוד שעתיים בערך...עד שהתחיל לעלות הבוקר ופרשתי לישון גם אני... והיום..יום שבת....גם היה כיף...פשוט נהנתי מלעשות כלום וסתם לצחוק ולהנות... וזהו בסך הכל מה שקרה עד לרגע זה...מכל הסוף שבוע הזה הבנתי שאני מסתדרת טוב מאוד גם עם כאלה שלא ממש קרובים לגיל שלי (כולם בערך בני 26...)...קל הרבה לדבר איתם...אין משחקים של ילדים בגילי...ואפשר לדבר על נושאים מעבר ל"מי לבשה מה...ומי נפרד ממי" =\ והפיינאלה של הסוף שבוע הזה...שנורא הפתיע אותי זה שאחי וחברה שלו ביקשו ממני לבחור שיר סלוו בשביל החתונה שלהם...ואני זרקתי כל מיני הצעות ואז חברה של אחי(שהיא ממש חברה שלי גם...) אמרה שהם דיברו על זה והם רוצים שאני אשיר את השיר סלו שלהם...בהתחלה צחקתי...ואז אחי עשה לי מבט שהוא רציני...זה נורא מחמיא לי...אבל צריך להתחיל למצוא שיר מספיק יפה שלא יהיה לי קשה לשיר אותו...יש הצעות?(רצוי באנגלית..) =]

וואו כתבתי המון...מקווה שהגעתם עד לפה...פעם הבאה אני מבטיחה לא לצבור חוויות...חחח...כל יום אני אכתוב בדיוק מה קורה...יום שני יש לי בגרות בהיסטוריה...נקווה שיהיה בסדר בהתחשב בעובדה שעוד לא התחלתי ללמוד... נסתדר איכשהו...כמו שאני תמיד מסתדרת...=]

וזהו...כמובן לסיום המגילה שכתבתי...הנה שיר שאני ממש אוהבת...תקראו את המילים...:

Waiting on an angel..."
one to carry me home
hope you come to see me soon
cause I don't want to go alone

And I'm waiting on an angel
and I know it won't be long
to find myself a resting place
in my angel's arms

So speak kind to a stranger
cause you'll never know
it just might be an angel come
knockin' at your door.."

שיהיה לכולכם שבוע טוב...עוד מעט נגמרים הלימודים והבגרויות אז תחזיקו עוד טיפה וזה נגמר...=]

שלכם תמיד...

   ~~באה מאהבה...~~