את חולמת חלום. אחד, שניים, מאה.. וזוכרת אותם שנים על גבי שנים, זה לא שאת לא זוכרת דברים בדרך כלל. אבל החלומות האלו הם זכרונות שונים, יושבים בין תאים שחורים ללבנים, בתאים בצבע אפור-סגלגל כזה, כמו הקירות.
אז את חולמת חלום וזוכרת אותו, מבועתת ממנו וצוחקת כשמשהו מזכיר לך אותו, כמעט כמו איזה בחור שהתאהבת בו לא מזמן. ואת מנסה להבין אותו, תוהה למה בחרת לחלום אותו, תוהה איך התת מודע שלך הצליח ליצור קשר מציאותי בין דמיוניים כמוך, או קשר דמיוני בין המציאות שסביבך.
את חולמת חלום ישן, בפעם השניה, השלישית, המאה.. את לא באמת יודעת. כי לפעמים את חולמת ולא זוכרת, בדיוק כמו כשאמא מבקשת לסדר את החדר, או לשטוף את האוטו, או סתם למסור ד''ש לסבתא. אבל איך את יודעת שהחלומות שלא זכרת הם אלו שיגידו לך הכי הרבה?
את לא, את רק חולמת חלום, וכשאת מתעוררת, את חולמת לחלום. וזוכרת דברים שאת לא מבינה, דברים שאת לא מאמינה. אולי גם עם החלומות שלך יש לך חוסר הבנה, מסרים מעוותים ותקוות שוא.
אז במקום לדוש בהכל כמו איזו מקלחת ישנה ומצ'וקמקת, את נשכבת על מיטה נוחה, עם כרית שכבר מזמן לא בשימוש, חוץ מלהעניק לך משהו לחבק, פותחת את העיניים כדי להסתכל בחושך.. ואת חולמת חלום.
אחד, שניים, מאה.. כמעט כמו כבשים.
____
דמיונית,
חלום הזוי חלמה הגברת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
