ואני רוצה לצעוק.
אין לך זכות. אין לך רשות.
להיעלם ככה.
לסיים את זה ככה.
כי מבחינתי זה הסוף,
אבל הוא צריך להיגמר
ולא להמשיך יותר ויותר.
אתה פחדן, אני יכולה להבין.
הרי כולם מפחדים ממני,
אפילו אני מעצמי.
אבל רק לרגע אחד,
אפילו בלי להסתכל לי בעיניים-
אתה צריך לצעוק.
אפילו בשקט,
אתה צריך לצעוק.
אין לך את המותרות לברוח,
כי אני ארדוף וארדוף.
ולא כי אני לא מבינה,
לא כי אני לא מקבלת
או משלימה עם העובדה.
כי זה בסדר, אני אתגבר
הרי אנחנו רק בני 17 פלוס.
לא?
אתה פחדן, אני יכולה להבין.
אבל אני חושבת שלמרות הכל,
מגיע לי דבר קטן.
התנצלות קטנה,
והפעם ממך.
התנצלות קטנה,
השפלת מבט שמודה
בטעויות שהן לא שלי.
ואני רוצה לצעוק!
אבל אין לי כבר מילים.