אין הרבה כסף בכתיבה, זה לא חדש.
קשה למצוא עבודה בתחום (בדרך כלל מי שמוצא את דרכו לעבודות האלו הוא מקושר או שהכתיבה שלו חריפה ויוצאת דופן), ובגלל זה במשך הרבה זמן לא חשבתי להסתכל על זה ברצינות כקריירה שאני מתכוונת לבנות.
אבל בחודשים האחרונים, התעורר בי ניצן קטן מלא תקווה, שגרם לי לרצות ובכל זאת לצאת לעולם ולפרסם את הסיפורים או הקטעים שאני כותבת.
כי לפעמים צריך פשוט לעזוב הכל ולהתמקד בחלומות שלנו.
ולפעמים יש חשבונות שצריך לשלם.
ולפעמים יש לימודים.
ולפעמים יש חתונה.
ולפעמים חלומות לא מתגשמים.
אני לא אוותר על הכתיבה כתחביב, בגלל שזו הדרך שלי להתמודד עם הקשיים שאני חווה בחיי היום יום שלי. זו הפינה השקטה שלי, בה אני יכולה לפרוק את על ליבי בלי לחשוב - זה כמעט בגדר תרפיה בשבילי.
אבל לכתוב ולהתפרנס מזה, כנראה שלא. כי אם צריך להגיע לתחתית לפני שהקריירה מתחילה לנסוק, אני תוהה כמה נמוך אפשר לרדת.
צריך לנסות ולהיכשל - אבל מה אם לא נותנים אפילו במה לכישלון? (בוא נתעלם מהעובדה שזו לא הסיבה שאני כותבת בישראבלוג, בגלל שזה לא באמת נותן במה לכותבים שמנסים להתקדם בעולם הזה.)
ואולי אני בכיינית.
אבל זו כן הסיבה שאני כותבת בישראבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
