תותחי המין

אומרים שהנבואה לא ניתנה לשוטים, אבל אני עמדתי מעל ליזי בנדורה עם שוט והיה לי באותו רגע החיזיון של חיי. ובחיזיון הזה אני – רועי סנטנה – אוכל את עולם המוזיקה מבפנים ומבחוץ ונהיה המבקר הכי מרושע בכוס של האמא שלו. ולמה? כי העולם הזה הביא למיטה שלי גרופיות כמו ליזי בנדורה שכל מה שעניין אותן זה הכרטיסים שהשגתי בחינם מזמרים שמלקקים לי את התחת כדי שאזרוק עליהם מילה בעיתון שמשלם לי את השכר דירה שבה אני מזיין את הבחורות שרוצות לשכב איתם אבל גומרות בפה שלי.

נהיה לי טוב כשחשבתי איך אני דופק מלא זמרים, להקות, שהורדתי השוט בלי רחמים על הגב של ליזי. בעיקרון זאת היא היתה אשמה, כי היא רוקנה את האשראי בחנויות לסאדו מאזו. כשפוצצתי אותה היא צרחה, אבל אני שמעתי מטאל באמ.פי. רק כשגמרתי להנות קלטתי אותה שרועה על הרצפה, בקושי נושמת. כמו נתח בשר חי שקילפו לו את האור, משהו שהקצב זורק לכלבים שלו. בחיי, היא נראתה יותר כמו בנדורה מאשר ליזי.

ואז נתח הבשר שקראו לה פעם ליזי התרוממה מהריצפה ונגחה בביצים שלי, וככה כמו שהיא קשורה באזיקונים קפצה לכיוון הדלת ופרצה החוצה. רציתי לצעוק לה שאני מצטער, כששמעתי אותה מתהפכת במדרגות עד למטה. שבע קומות, קרייסט.

אני חתכתי משם במעלית. אחרי הכל זאת היתה הדירה שלה.