"יו אר נו בטר דן מי". הסקנדינבית הבלונדה לא זעקה, למרות שהיתה קשורה למיטה. חוכמתה לא ניכרה במבט ראשון, אך לא היה ויכוח על כישוריה המיניים. הם נהנו לאללה.
"יו אר א גוד פאק", אמר קובי, "א ורי גוד פאק". בדיוק גמר בפעם השלישית ברצף והיה מרוצה עד הגג. כעת התגלגל ימינה כדי להדליק את מנורת הלבה בצורת אפרסק. הוא היה חייב תאורה כדי לשחרר אותה, אך המנורה לא נדלקה.
"פאק", אמר קובי. כעת הבחין שגם המנורות ברחוב כבו. "דיי דיסקונקטד אס פרום פאואר ספלאי". הוא כרך סדין סביב מותניו, וגישש דרכו אל הטלפון. הקו היה מנותק, וכמוהו המים בכיור.
רעש גס ובלתי נעים חדר מבחוץ, ואחריו ניצוצות אדומים-צהובים. קובי התקרב לחלון. טנקים וחיילים במדי מס הכנסה, נעו דרך קהל עצום של אנשים בתחתונים, רומסים ויורים בכל מה שזז. זה היה נורא.
קובי נסוג, חיוור ומשקשק. ואז, בהחלטיות הוא נע לכיוון הדלת
"דונט גו!" צרחה הסקנדינבית, "דונט גו דר!".
"איי הב טו גו", אמר קובי, "איימ דה מאיור".
**
העיר היתה שקטה ועוד עלתה בלהבות, כשאחרון הטנקים יצא החוצה. הסגל הבכיר של מס ההכנסה הרים כוסית והנציב עצמו נעל את השער הראשי. הפולשים לא לקחו לעצמם כלום חוץ מספרית.
מעברי החציה היו זרועים בנעלי ספורט זולות, הרחוב הראשי היה חבול והרוס מעייפות. הכל נראה כמו שהיה, סדוק יותר, שבור יותר וריק מאנשים. הפצצה הבלונדינית מסקנדינביה מצאה כסא והתיישבה בסבלנות ליד סוכנות דוגמניות.
הסוכנות לא היתה צריכה להפתח לפני עשר ובכל זאת, כבר בתשע ארבעים וחמש הגיעה האישה עם המפתח. האישה עם המפתח היתה קטנה מאד ומפוייחת, היא עמדה על עקבים לחלוטין בלתי אפשריים. על כתפה היה תלוי תיק שחור מעור תנין והיא שלפה ממנו טבעת ברזל ענקית, עמוסה במפתחות.
"בדרך כלל אני לא מגיעה לפני עשר," אמרה האישה, "אבל היום, את יודעת, בגלל ההתרחשויות. לעזאזל אני צריכה אקמול. האמת היא שבדרך כלל אני מגיע בעשר וחמישה כדי לתת לבנות לחכות, בכל זאת, אני מנהלת פה את העסק ואף אחד לא יגיד לזלמה מה לעשות. ביי דה וואי," אמרה, "מיי ניים איז זלמה לוקאלייק, אנד יו - לוק - גורג'ס".
מרבית הויטרינה היתה מרוסקת ושלושת המנעולים היו תלויים על בלימה. זלמה נחתכה בידה, רק כדי לגלות שהדלת נפתחת מעצמה. החתך היה ארוך ומדמם.
הפצצה הבלונדינית מסקנדינביה נראתה בדיוק כמו החלומות הרטובים של זלמה לוקאלייק, טוב, לא החלומות של הלילה האחרון. היא פסעה פנימה אחריה והתיישבה על הכסא, עליו זלמה החוותה.
"תראי," אמרה זלמה, "בדרך כלל הבנות מתחילות אצל הפקידות המושתנות שלי ומגיעות אלי כדי לעשות את הגימור האחרון, אל תדאגי, במקרה שלך אני לוקחת אותך תחת חסותי, היה לך קטע עם ראש העיר ובשביל זה את עכשיו הדבר האמיתי. שימי לב אם זה מתאים לך: כבר מחר אני מפגיזה איתך על המסלול ומריצה אותך לתגלית השנה. במקביל, שימי לב אם זה מתאים לך, אני שולחת אותך לעשות שישה או שבעה תיקי צילומים ומקזזת לך את הכסף מהעבודות הראשונות שלך פלוס דמי ניהול אמנותי. עכשיו תקשיבי טוב," זלמה עשתה כאן השהייה דרמטית, "אני רוצה שתחליטי אם מתאים לך החזה הזה. יש לך ציצי יפה, אבל זה לא שאי אפשר לעשות שם כמה שיפורים. בדרך כלל אנחנו עושים את זה אוטומטית עם החתימה, אבל במקרה שלך את הדבר האמיתי. אני לא מנסה להשפיע על ההחלטה שלך חס וחלילה, אבל זה מה שיביא לך את הפנים של שנות התשעים. קחי שתי דקות, תחליטי."
זלמה לוקאלייק קמה לכיוון השירותים. היא הרגישה קושי לעמוד על רגליה ובכל זאת עיכסה קדימה בגבורה. ממש ליד הדלת, היא הסתובבה שוב וזקפה שתי אצבעות.
"טו מיניטס".
הפצצה הבלונדינית מסקנדינביה הסתכלה איך הדלת נסגרת. הדרך לבית השימוש היתה מסומנת בטיפות דם. ברגע האחרון שלפה זלמה את ראשה ותקעה חיוך של עשרים דולר.
"טו מיניטס."
**
הפצצה הבלונדינית מסקנדינביה פסעה בין שברי עיר ושברי אנשים, עם חוזה דוגמנות מוכתם בדם, שלא הבטיח לה שומדבר. גם בלי בגדים, לא היה סיכוי לתפוס טרמפ בעיר הרפאים הזאת. אבל לראשונה בחייה היה לה את מה שתמיד חלמה עליו. היה לה חוף ים לגמרי לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
