ובכן אנחנו נענים לאתגר הרשת הסכריני שהפילה עלינו canna. אין כמו להגיע לאורגיה ולגלות שהיא כבר היתה, על הבופה נשאר חצי בקבוק מיץ עלוב ואת הכוסות החדפעמיות צריך לאסוף מהרצפה ולבדוק טוב טוב אם יש שם זרע (יאממי) או סגריה שלא התרטבה (יש אש למישהו?), עד שתבוא המנקה ותצעק עלינו להרים את הרגלים. אז לא תאמינו, אבל אפילו לנו יש סודות במגירה. לא הרבה. עכשיו עוד פחות.
1. איזבלה: אחרתי להלוויה של סבתא שלי, כי נתקע לנו האוטו בעליה לירושלים (עד היום הוא בטראומה). אחר כך שוטטנו בין הקברים בנסיון נואש לאתר את ההלוויה. רק כשעמדנו על פי תהום, ראינו מרחוק משהו שנראה כמו המשפחה שלי. עד היום חוצצת תהום בינינו לבינם.
2. גלנדון: חשפתי את הבולבול בכיתה ב', במשך ארבעה ימים בהפסקת האוכל, לפני בנות הכיתה (זה הזמן לומר תודה על התמיכה, בנות!). הפסטיבל נמשך עד שהמורה רגינה חזרה מחופשת המחלה, ואז אורלי פרלמוטר הזונה הלשינה עלי. לדעתי, היא גם זאת שדחפה אותי לזה מלכתחילה.
3. איזבלה: בזמן הלימודים, עבדתי בתור מודל עירום.
4. גלנדון: גנבתי באובססיביות מסופרמרקטים, עד שגיליתי שאני מפתח תאוות היתפסות. השיא היה כשגנבתי קרם להבהרת שיער, ובביקור הבא דרשתי (וקיבלתי) עליו זיכוי.
5. התחתנו כדת וכדין עם רבי וקייטרינג. אחרי החתונה עברנו התקף חרדה משותף של ארבעה ימים ולילות, עם ראקציות מוטטיביות. במהלך ההתקף, זרקנו את הטבעות לים, מחצנו חלק ממתנות החתונה וחלק חילקנו לנזקקים. עד היום לא סדרנו את התמונות באלבום.
תודה לכולכם שבאתם. באיור המעולה שלמטה מופיעים ה"cuba 5" חמישה קובנים שזרוקים באיזה קלבוש. יסלחו לנו גולדווסר, שליט ורגב אך הם הולאמו על ידי עדהחתונזה. עכשיו גם לנו יש חטופי טמגוצ'י משלנו.
מעבירים הלאה לדוגי, מר בהקתה, ילדת פרחים, יוחמץ, רונית
זהו. עשינו את זה. יש גביע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
