תותחי המין

הדבר הכי מעניין שקרה השבוע בעולם זה שגנבו לקורטני מהבית תיק דובי עם האפר של קורט קוביין. שתבינו, אנחנו קרועים על קורטני. סלבריטי סקין (הול) הוא יצירת רוק שמתעלה על נירוונה, וזה האלבום שהיא עשתה אחרי שקורט מת. אז אם הגיע לסביבתכם תיק דובי ורוד עם אפר ומזרק.

בשיחת מייל שהתקיימה בין גלנדון לבין הקומיקסאית הנודעת ר. (המתכחשת לקיום איזבלה) מקבוצת א.ט. שאין להזכיר את שמה, הסתבר שיש סברה כי גלנדון ואיזבלה מלאים בכסף ולכן מפיצים ככה בחינם, בלארג'יות ואולי אפילו בחוסר אחריות את אמנותם לעם! בהנחה כמובן, שלא כל מי שקורא פה הוא פלסטיני. אז ממעמקי ארנקנו הריק, הרי לכם סטריפ "ביג דיל" שלקוח אחד לאחד מהחיים שלנו.

והנה עוד בוש לקינוח

*) הופיע לראשונה בעסקים שישי, מעריב

הכל התחיל בפוסט "דנה אינטרנשיונל אין, קוטנר אאוט". הדיון קיבל היום תפנית מעניינת כשקוטנר הגיב. יש מצב להפוך את זה לריב תרבותי איכותי בענייני קליפים, דנה, קוטנר, אנחנו, וערוץ המוזיקה גם.

אז כך כתבנו בפוסט ההוא:

אנחנו מזדהים עמוקות עם דנה שחתכה מטקס עמ"י המחונטרש והפחדני! "לאב בוי" היה הקליפ המשובח והחתיכי של השנה. יואב קוטנר צוטט כמי שאמר לדנה כי קליפה הוא "גס ובוטה מדי" ועל אמירה עלובה זו החלטנו לעשות מעשה ראשון מסוגו ולנפות את קוטנר מרשימת התפוצה שלנו!! קוטנר, הפכת לחליפה מעופשת, אין לך כבר מה לתרום לשום מהפכה.

לשמחתנו, קוטנר לא השתפן והגיב:

חבל לי שגם אתם כותבים ומגיבים (ומחרימים. כן אתם, הנה החרמתם אותי מרשימת התפוצה...) בלי לבדוק בכלל את העובדות.אין שום עניין אישי ביני ובין דנה. אני לא אמרתי על לאב בוי שהוא גס ובוטה מדי בהקשר לטכס אלא כשהגיע הקליפ כתבתי באתר של הערוץ שלטעמי דנה ראוייה לקליפים טובים יותר. אמרתי גם בהזדמנויות שונות שהיועצת המשפטית שלנו אסרה להקרין אותו בתדירות גבוהה בשעות שילדים צופים מהסיבה שיש בו בקשה לתשלום-תמורת-מין למרות זה הקליפ הוקרן בערוץ עשרות פעמים, וזו היתה החלטה שלי.
כל זה לא קשור לפרשת טכס עמ"י. בגלל שאני אוהב את דנה ואת מה שקורה לה בשנה האחרונה בחרתי בה להיות מועמדת לזמרת השנה, שיר השנה וחביבת הקהל. בקטגוריית הקליפ היו לדעת הוועדה שאני בראשה חמישה קליפים ראויים יותר.
המון אמנים רצו להופיע בטכס עצמו, ואני חשבתי שזו השנה של דנה והצעתי לה להופיע. לפני כחודש נסגרה איתה ההופעה ואחרי כל החזרות והעבודה עם נגנים ורקדנים והקלטת פרומואים וכד’ היא מודיעה בשעה 12 בלילה שלא תבוא למחרת כיוון שאינה מועמדת לקליפ... זאת פשוט הברזה עלובה. לזה נוסף שקר כשהיא הודיעה שהיא חולה והופיעה במקום אחר

והנה תגובתנו:

אחרי שגילינו בהנאה מהולה בהפתעה שאנחנו מסוגלים לייצר לרייטינג ארבעה סטריפים ביום אחד על בסיס שבועי, חשבנו לעצמנו שיש עוד ימים בשבוע ועוד דפים במעריב. הייתה גם האכזבה מעיתון הארץ שפשוט בעטו לנו בתחת (עם הסטריפ "בלוגרים") בשניה שעלינו ברייטינג. האינטלקטואלים משוקן רצו עלינו בלעדיות תמורת אלף ש"ח בחודש, כי הרי לא מאיירים אנחנו אלא בעלי טור מדופלמים. אז חיפפו אותנו בלי טיפת כבוד ובהחלט ברוב יהירות. זה קרה בערך שבועיים אחרי שאנו עצמינו חיפפנו את עיתון העיר, שלא היה מוכן להתחייב להזמנה על בסיס קבוע כלשהו. אז נשארה לנו עבודה אחת והרבה רצון לדברים קבועים. ככה נולדו החברה הגבוהה וביג דיל, הסטריפים למוסף עסקים של שישי. אנחנו מתנוססים שם בדף הראשון ליד הכותרת וזה מאד כיף. אפשר להגיד שהגענו לסטריפים האלה יותר בשלים. ולקינוח שלושה סטריפים

חנוכה סטריפ

קומפיוטר סטריפ

וזה מוקדש לסבתא של ליאב

אבי מאינסטלציית "גאולה מן הביבים" סידר לנו מערכת ביוב חדשה בתכלית, לאחר ששכנינו נהגי המשאיות החליטו לבצע התנתקות חד צדדית והשאירו אותנו מתבוססים בביוב שזרם לגינה שלושה שבועות, אל תוך בור עצום מכוסה בדיקט שחפרתי בעמל כפי תחת חלון המטבח בצל הרוזמרין. הרוזמרין ולצידו שיח יערת הדבש יזכרו לעד את הימים האלה כ"סתיו המתוק של 2007". אז אחרי שהמועצה חפרה עבורינו כניסה פרטית לביוב העירוני, קישטו אבי ועוד בחור דתי שנראה כמתיסיהו את גינתנו ברשת ביוב מדוגמת. "יש לכם עכשיו ביוב מהליגה הראשונה", אמר אבי בעוד הוא מניח בלטה אירעית על פתח ביוב חשוף. אני מודה שמדי פעם אחרי שאני מחרבן, אני רץ לגינה ומרים את המכסים כדי לראות איך נע הקקי. מניח שזה יעבור לי תוך כמה שנים.

איורים לכתבות על רשתות חברתיות עושות לי את זה. כשאיירנו פעם ל"העיר" על קפה דה מרקר, פתחתי חשבון שם. לקח לי כמה חודשים להבין שהמקום ההוא דפוק לגמרי, ולהעביר אוטומטית כל בקשת חברות או הודעה משם לתיקיית המחיקים. עם הכתבה שאיירנו החודש לקפטן, לא חרגתי ממנהגי הנלוז ופתחתי במייספייס ופייסבוק. במייספייס, טיפוס בשם ארנון מנסה להתחיל עם איזבלה כשהוא שולח לנו הודעות בסגנון של "מאיפה את" ו"מה העניינים". מפייסבוק לעומת זאת, זרמו בשבוע יותר הצעות חברות ממה שקיבלתי בכל ביה"ס יסודי. אתמול למשל אישרתי את בקשתו של מר א. וייסמן להכיר בי כאביו. אני מקווה שאתה לא מצפה שאחליף לך חיתולים, כן?

להנאת הקייטנים, הרי סטריפרז  4 (מדהים שעדיין טוחנים בקשת את האודישנים לכוכב 5, כל כך דפוק)

ובונוס למגלגלים:  איור חמוד שעשינו השבוע לקפטן על מעבדי תמלילים רשתיים. הכתבן שולטת! 

ובכן אנחנו נענים לאתגר הרשת הסכריני שהפילה עלינו canna. אין כמו להגיע לאורגיה ולגלות שהיא כבר היתה, על הבופה נשאר חצי בקבוק מיץ עלוב ואת הכוסות החדפעמיות צריך לאסוף מהרצפה ולבדוק טוב טוב אם יש שם זרע (יאממי) או סגריה שלא התרטבה (יש אש למישהו?), עד שתבוא המנקה ותצעק עלינו להרים את הרגלים. אז לא תאמינו, אבל אפילו לנו יש סודות במגירה. לא הרבה. עכשיו עוד פחות.

1. איזבלה: אחרתי להלוויה של סבתא שלי, כי נתקע לנו האוטו בעליה לירושלים (עד היום הוא בטראומה). אחר כך שוטטנו בין הקברים בנסיון נואש לאתר את ההלוויה. רק כשעמדנו על פי תהום, ראינו מרחוק משהו שנראה כמו המשפחה שלי. עד היום חוצצת תהום בינינו לבינם.

2. גלנדון: חשפתי את הבולבול בכיתה ב', במשך ארבעה ימים בהפסקת האוכל, לפני בנות הכיתה (זה הזמן לומר תודה על התמיכה, בנות!). הפסטיבל נמשך עד שהמורה רגינה חזרה מחופשת המחלה, ואז אורלי פרלמוטר הזונה הלשינה עלי. לדעתי, היא גם זאת שדחפה אותי לזה מלכתחילה.

3. איזבלה: בזמן הלימודים, עבדתי בתור מודל עירום.

4. גלנדון: גנבתי באובססיביות מסופרמרקטים, עד שגיליתי שאני מפתח תאוות היתפסות. השיא היה כשגנבתי קרם להבהרת שיער, ובביקור הבא דרשתי (וקיבלתי) עליו זיכוי.

5. התחתנו כדת וכדין עם רבי וקייטרינג. אחרי החתונה עברנו התקף חרדה משותף של ארבעה ימים ולילות, עם ראקציות מוטטיביות. במהלך ההתקף, זרקנו את הטבעות לים, מחצנו חלק ממתנות החתונה וחלק חילקנו לנזקקים. עד היום לא סדרנו את התמונות באלבום.

תודה לכולכם שבאתם. באיור המעולה שלמטה מופיעים ה"cuba 5" חמישה קובנים שזרוקים באיזה קלבוש. יסלחו לנו גולדווסר, שליט ורגב אך הם הולאמו על ידי עדהחתונזה. עכשיו גם לנו יש חטופי טמגוצ'י משלנו.

מעבירים הלאה לדוגי, מר בהקתה, ילדת פרחים, יוחמץ, רונית

זהו. עשינו את זה. יש גביע?