תותחי המין

החתול גורר עימו את הפר להפגנה נגד ניסויים בקופים. החתול הולך להפגנות שמאל ירוק כדי לתפוס זיונים, והפר השמרן מקווה שאולי שם ימצא את הפרה השמנה שתתחתן איתו. מול המכון לניסויים בקופים בהנהלת עמירם קרצמן, הם פוגשים את הכבשה, פמיניסטית לוחמנית. כשהחתול מנסה להתחיל איתה, יוצא אל המפגינים מנהל המכון, החזיר עמירם קרצמן ומזמין אותם להיכנס למכון. קרצמן מבהיר להם שמדובר בניסויים בעלי חשיבות לאומית. הקופים מדמים פלסטינים. הם עוזרים לנו להבין את הפלסטינים. כשצועקים לידם מנטרות ציוניות הם מתרגזים ויורים קסאמים על שדרות. בתגובה להפגזת שדרות, צה"ל "פועל נגד משגרי קסאמים", כשמטרתו האמיתית היא להשמיד ילדים פלסטינים, לחסל לפלסטינים את דור העתיד. החתול זועם על קרצמן שדפק לו דייט פוטנציאלי, אך הכבשה מתרשמת מגבריותו. היא מבקשת מקרצמן דגימה מהזיעה הגברית שלו, והוא סוחט לה בנדיבות לתוך צנצנת, מבית השחי שלו.

בחוץ, הכבשה מורחת על עצמה מזיעתו של קרצמן. היא מכנה את זה: "בושם כריזמה". מסתבר שהכבשה אוספת זיעה של גברים כוחניים כדי לצבור כוח וסמכות במאבקיה הפמיניסטיים. למרות הגועל, הפר והחתול אינם יכולים שלא להרגיש בסמכותיותה ונשרכים אחריה בדרכה הביתה. על אף שאיפותיו של הפר למצוא פרה שמנה מבית טוב, הכריזמה מזכירה לו את אמא שלו. הוא מדמיין את עצמו והכבשה תחת החופה בשמש קופחת, מזיע כמטורף, והחתול השושבין מנגב אותו. החתול מצידו, מדמיין את עצמו עם הכבשה בסאונה, כשהפר מגיש להם משקאות. אולם ככל שפוחת הריח והם מתפכחים, הם נעלבים מכך שהכבשה אינה מבקשת מהם תרומת זיעה. גבריותם נפגעת עוד יותר, כשהיא מרחרחת בעניין שני פועלי בניין מזיעים שעוסקים בהחרבת בית מגורים. לרוע המזל, מסתבר שזהו הבית שלה.

הפר רודף הצדק מחליט להתעמת עם הכבשה. הוא צועד קדימה כששלט ענק נופל עליו: "כאן יקום מגדלון עם חניון לאלפיון העליון". הכבשה עומדת בוכיה מול טרקטורים ומנופים שהורסים את השכונה שלה ועורמים את התושבים לערימות. היא מבכה את אובדן ביתה ואוסף צנצנות הזיעה הכריזמטית שלה. החתול האופורטוניסט שולף ממחטה ופונה לנחם אותה. גבר כמוהו לא ינטוש עלמה במצוקה והוא מזמין את הכבשה לגור איתו בדירתו, כלומר בדירה שהפר ירש מסבתו.

הכבשה זקוקה לחדר, וזאת בעיה. לשם כך הם צריכים לפנות את חדר החשבונות. חדר החשבונות, הוא החדר אליו זורקים כל חשבון שמגיע, כדי להתעלם ממנו. בחדר הזה נצברים הררי חשבונות במעטפות סגורות. אך החתול הלהוט אינו חושב פעמיים ושופך את ערימת החשבונות לרחוב, על ההומלס הקבוע. וכמו בתיבת פנדורה, כשפותחים את החדר מתחילות הצרות. הכבשה מזליפה בושם כריזמה ומחליטה לעשות גבות. המגזזה החשמלית העוצמתית שלה נוגעת בקולון הלח והריחני ומקצרת את החשמל בבית. החתול מנסה לחבר את החשמל לשכנה באופן פרטיזני, אך מתחשמל קשות. בשביל לתקן, הם צריכים לקרוא לחברת חשמל, אבל בשביל זה הם צריכים לשלם חשבונות.

מסתבר שאף אחד מהם לא עובד ולא מרוויח, וכולם חיים על חשבון ההורים. הכבשה משכנעת אותם להיגמל מהתלות בהורים, גם במחיר של חיים ברחוב. זה נשמע טפשי, אבל לך תתמודד מול בושם כריזמה. בעוד הם מתחבטים בעלטה, מגיע "הגורו", אבא של החתול, מומחה עולמי לייעוץ שיווקי רגשי אישי וחרישי. הגורו מבקש מבנו להשאיל לו את הדירה ללילה כדי שיוכל לזיין את מזכירתו מאחורי גבה של אמא. החתול מסכים לו תמורת תשלום החשבונות. וכך, בסופו של דבר, הם כן מוצאים את עצמם ברחוב.

ברחוב הם פוגשים את חברם משה היודע. ליד חנות טלוויזיות, שהיא מרכז הבקרה של משה היודע, הם יושבים סביב מדורה ועושים מרשמלו. משה מנגן ושר את השיר האנרכיסטי "נה נה נה נה במהירה בימינו תיפול המדינה" וכל הרחוב שר עימו. משה, סרטן מזוקן ושעיר, הוא המוזיקאי האחרון שנפלט משדרות. אפילו להקה הוא לא הצליח להקים שם. כל פעם שניסיתי לצרף מישהו ללהקה, אומר משה בייאוש, בא הקסאם והוריד אותו. מתפתח דיון על הלהקות משדרות. הפר הוא טיפוס של טיפקס, בעוד שהחתול מעדיף כנסיית השכל, משה מושפע בעיקר מחיים אוליאל, והכבשה חושבת שמגיע לשדרות להיחרב כי לא יצאה משם אף להקת בנות. הכבשה מתמגנטת על שיערות החזה העבותות של משה. היא רוצה את הבושם שלו. משה לא מופתע. מסתבר שבשדרות, התמרחות בזיעת גבר היא תרופה לפטריה וגינלית, המכונה בידי הנשים: "גאולה וגינלית", והיא גם סגולה לבנים. זאת בעצם הסיבה שבשדרות יש רק להקות בנים, כלומר, לפני שנגמר הכל.

על מסכי הטלוויזיה שבחנות מופיע עמירם קרצמן, החזיר, בתור מומחה לענייני ערבים. הוא טוען שצריך להרוס לכל הפלסטינים את הבתים ולהאפיל להם את הרחובות, כי הם לא משלמים חשבונות. הוא האחראי לקסאמים! צווחים הפעלתנים בהתרגשות, כשהם נזכרים בחוויית הבוקר. בו ברגע מחליטים כולם לפרוץ למכון קרצמן ולשחרר את הקופים, וכך לפתור בבת אחת גם את בעיית הפלסטינים וגם את בעיית המוזיקאים בשדרות.

המכון החשוך מוגן במערכות מתקדמות תוצרת רפא"ל. משה היודע מזהה שמדובר במערכות מונחות ריח, ומורה לכבשה להתמרח בשאריות זיעתו המסריחה של קרצמן. הדלתות נפתחות. הם פורצים למכון ומשחררים את הקופים, שיוצאים לרחובות וחוגגים ביריות. הארבעה מבחינים בקרצמן ורודפים אחריו ללשכתו. שם, דבוק לשמשה הגדולה שדרכה ניתן לראות את רמת גן נהרסת מטילי לאו שיורים הקופים, קרצמן מבקש רחמים. הוא טוען שאינו אלא מדען סאדיסטי פשוט. שכל הרעיון של קופי הקסאמים בא מהיועץ השיווקי ששכר כדי להשיג תקציבים ואהדה למכון, אם יש מישהו שהם צריכים להאשים זה את ה...גורו!

הפעלתנים מרגישים שהם ממש כאותם פלסטינים. מרומים, דרוסים, מואפלים, ומגורשים מביתם. הם חשים, שאינם שונים מהחזיר עצמו. בעד בצע כסף עלוב, הם נתנו את ביתם ומיטתם לגורו השטני והבוגדני. מובלים על ידי הכבשה הכריזמטית, ועל רקע פיצוצים מרהיבים, הם מחליטים לכבוש בחזרה את הבית ולסגור איתו חשבונות. הכבשה פורצת ראשונה. בזעקות הקרב: "גאולה וגינלית לעם!", היא מעיפה מהחלון את חמשת מזכירותיו של הגורו, ועומדת לחסל גם אותו. באותו זמן למטה מבעירים חבריה את ערימת החשבונות וצולים עליה מרשמלו, מפטפטים על תכניותיהם להתחתן איתה/לדפוק ולזרוק אותה/להקים איתה להקת בנות.

בדיוק התכוונתי לשלם את החשבונות, מחייך הגורו וסיגר בפיו, מחליק בסקסיות את כרטיס האשראי פלטינום שלו אל הפתח בחלוק הרחצה הלבן העוטף אותו. בואי קחי, הוא מחייך אל הכבשה. כסף של חתול מת לא שווה כלום היא מפטירה, ומכוונת טיל לאו היישר לפרצופו, גורמת לו להזיע. או אז הולם בה ריח שאין לעמוד בו, ריח של כריזמה שכמותה טרם הרגישה. הטיל נשמט מידיה והיא שוכבת איתו.

- סוף -