תותחי המין

ידידנו עפרי אילני כותב בקפטן על סחרור הנתונים שעשה השר אטיאס לטובתו, כדי להעביר את חוק הצנזורה ברשת, ואנחנו איירנו. (יש המשך)

החוק המשפחתי אומר שבכל פעם שהארץ שמים את האימג'ים שלנו ליד כותרת העיתון, ולשמחתנו זה קורה הרבה לאחרונה, אנחנו משקיעים בו עשרה וחצי שקלים וקונים אותו. אולי זה מה שמניע אותם לשים את האימג'. לאחרונה שמתי לב, שיש הרבה דמיון בין לאייר לעיתון לבין לאייר את ספר המחזור בתיכון. רק השנים עושים אותך יותר מקצועי.

הארץ הוא עיתון חביב, כלומר המעט שנשאר ממנו כדי לעטוף את הדהמרקר שהוא עיתון רע ומעופש. רע ומעופש משום שניכר בבירור שכתביו אינם יודעים דבר פרט לקריאת מספרים וניתוח סטטיסטיקה + ליקוק לעשירים כמובן. הקשר לרחוב אינו קיים. קראתי שם היום מאמר של מרב ארלוזורוב שנקרא "עליית מחירי המזון לא ידרדרו את העניים לרעב". היא מצטטת מספרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר אומרים כי משפחה מקו העוני שמרויחה בממוצע כ 4800 שקל לחודש מוציאה 682 ש"ח על מזון. כל השאר הולך על טלפונים נסיעות חשבונות ושכ"ד. לפיכך ובהתאם לזאת, ברור שכמה כבר יכולה העלייה במחירי האורז וכו' לדרדר את אותה משפחה מדורדרת.

אני מניח שהניתוח נכון בהתאם למספרים, ובכל זאת מקומם עד אימה. זאת משום שאין בניתוח הזה טיפת שכל ישר. האם הכתבת ארלוזורוב שאלה את עצמה אם המספרים הגיוניים, האם ניתן בכלל לקנות מזון למשפחה לחודש שלם ב 682 ש"ח? במקרה, איזבלה ואני לא רחוקים מקו העוני. בחודש טוב אנחנו באלף ש"ח מעליו. ואני יכול להבטיח לכם ש 682 ש"ח מספיקים לקניית זובי וזין בתחת. הניתוח הדהמרקרי של המציאות הוא כה מעוות, שאינו מתייחס בכלל להיתכנות המספרים במציאות, ולכן לא מייצר ביקורת חברתית או כלכלית ראויה. קל מאד לכתוב כתבות מפוצצות על מילארדרים. המיליארדרים לא שמים קצוץ על קו העוני, ולכן העיתון גם. 

מי שהסתכל טוב בקליפ "חופשיה" ראה את האימג'ים האלה רצים במהירות של פרסום מלפפונים לתוך התתמודע, ואולי זאת בעצם שיטת התתמודע המפורסמת של איש החשמל אורן זריף. את הציורים האלה עשינו על גבי ספר ארוטי רך בשם "desire" ושלחנו אותם כספר אמן בשם "zero tolerance" לאיזשי תערוכה בגלריה אקטיביסטית בפריז. אין לנו מושג מה נהיה עם הספר. את הציורים לעומת זאת, נשים כאן במספר מקבצים. הציורים מדברים על אפס סבלנות, שזה המצב הבסיסי אצלנו בארץ. כשמישו אומר "בוא ניקח את הזמן" אתה יודע שעוד שעה הוא כבר יכה. זה קורה ברמה האישית, כששולפים סכינים על כל ריב פח אשפה, וזה קורא ברמה הפוליטית, כשמדברים שלום ועושים מלחמה. זה קורה כשאנשים ירוקים ועדינים מתנהגים כבהמות פשיסטיות ודורסניות, כשכסף הופך לאלוהים, וכשאינטלקטואלים מימין ושמאל מנסים לדרוך על דת ואמונות. התייחסנו לאימג'ים האלה בחזירות וגסות, השפרצנו כל אסוציאציה שעלתה במוחנו, התרחקנו מעדינות אמנותית, ומאד נהננו. קבלו עשר עבודות ראשונות.

הכל התחיל בפוסט "דנה אינטרנשיונל אין, קוטנר אאוט". הדיון קיבל היום תפנית מעניינת כשקוטנר הגיב. יש מצב להפוך את זה לריב תרבותי איכותי בענייני קליפים, דנה, קוטנר, אנחנו, וערוץ המוזיקה גם.

אז כך כתבנו בפוסט ההוא:

אנחנו מזדהים עמוקות עם דנה שחתכה מטקס עמ"י המחונטרש והפחדני! "לאב בוי" היה הקליפ המשובח והחתיכי של השנה. יואב קוטנר צוטט כמי שאמר לדנה כי קליפה הוא "גס ובוטה מדי" ועל אמירה עלובה זו החלטנו לעשות מעשה ראשון מסוגו ולנפות את קוטנר מרשימת התפוצה שלנו!! קוטנר, הפכת לחליפה מעופשת, אין לך כבר מה לתרום לשום מהפכה.

לשמחתנו, קוטנר לא השתפן והגיב:

חבל לי שגם אתם כותבים ומגיבים (ומחרימים. כן אתם, הנה החרמתם אותי מרשימת התפוצה...) בלי לבדוק בכלל את העובדות.אין שום עניין אישי ביני ובין דנה. אני לא אמרתי על לאב בוי שהוא גס ובוטה מדי בהקשר לטכס אלא כשהגיע הקליפ כתבתי באתר של הערוץ שלטעמי דנה ראוייה לקליפים טובים יותר. אמרתי גם בהזדמנויות שונות שהיועצת המשפטית שלנו אסרה להקרין אותו בתדירות גבוהה בשעות שילדים צופים מהסיבה שיש בו בקשה לתשלום-תמורת-מין למרות זה הקליפ הוקרן בערוץ עשרות פעמים, וזו היתה החלטה שלי.
כל זה לא קשור לפרשת טכס עמ"י. בגלל שאני אוהב את דנה ואת מה שקורה לה בשנה האחרונה בחרתי בה להיות מועמדת לזמרת השנה, שיר השנה וחביבת הקהל. בקטגוריית הקליפ היו לדעת הוועדה שאני בראשה חמישה קליפים ראויים יותר.
המון אמנים רצו להופיע בטכס עצמו, ואני חשבתי שזו השנה של דנה והצעתי לה להופיע. לפני כחודש נסגרה איתה ההופעה ואחרי כל החזרות והעבודה עם נגנים ורקדנים והקלטת פרומואים וכד’ היא מודיעה בשעה 12 בלילה שלא תבוא למחרת כיוון שאינה מועמדת לקליפ... זאת פשוט הברזה עלובה. לזה נוסף שקר כשהיא הודיעה שהיא חולה והופיעה במקום אחר

והנה תגובתנו:

בקרוב נעשה מרתון של כל המדורים עליהם דילגנו פה. המדיניות של ההנהלה החדשה היא לתדלק כל רביעי, יום יציאת הרייטינג החדש, את המדור של השבוע הקודם.

:אני שכבת העוני", סרט חדש ואיכותי במיוחד שלנו, הפותח את עידן הפוסט פליקס. בודאי תגלו רבדים עמוקים כולל תובנות פילוסופיות יוצאות דופן על חיים דגים גינות ובריכות חצי אולימפיות, שלא לדבר על העוני

http://revoltv.blogspot.com/