|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
גלנדון ואיזבלה VS דב אלפון
אתמול סגרו את 24 דקות, העיתון של יוסי ואוסי. בשבילכם זה היה צהובון, בשבילנו זה היה בית. העיתון הכי חופשי והכי כיפי שיצא לנו לעבוד בו.
אנחנו בחיפושי עבודה כמובן
אז אתמול שלחנו מיילים והצעות לכמה עיתונים, בינהם לדב אלפון, עורך הארץ, העיתון לאנשים חשובים:
אהלן וסהלן. אתה אולי מכיר אותנו מסטריפי הקומיקס
הרבים שפרסמנו בהארץ, מעריב, ועד להיום ב 24 דקות. אנו מעוניינים לבדוק איתך את
האפשרות לסטריפ יומי אקטואלי אצלכם.
בלינק הזה תמצא שלל דוגמאות מתוך "יוסי ואוסי",
קומיקס שפרסמנו מדי יום בשנה האחרונה
נשמח לעבוד איתך. מה דעתך?
שלך
גלנדון ואיזבלה
וכבר בלילה הגיעה תשובתו של אלפונסקי. ולא סתם תשובת מייל, אלא קובץ וורד מודפס על נייר רשמי של עיתון הארץ. אולי זה רק אנחנו, אבל נראה שהבחור חיכה הרבה זמן בשביל לכתוב את המכתב הזה:
 ביאורים:*) מעולם לא דברנו או נפגשנו עם אלפון. כשהוא מדבר על "הפעם שהסכים לעבוד איתנו" הוא מתכוון כנראה למחראת הקומיקס של שלומי צ'רקה בהוצאת זב"מ, שאלפון היה עורכה הראשי אז. צ'רקה וכנראה גם אלפון צינזרו את עבודתנו מהספר, וכנראה שהופתעו על שהעזנו לרטון בקול. אלפון בודאי גאה בעובדה שהצליח לגרום לעשרות ציירי קומיקס לעבוד חינם לספר שהוא מוכר בכסף**) לפוסט הירידות שאלפון מדבר עליו - כאן אז מצד אחד באמת מאד מחמיא לנו שעורך הארץ מפנה מזמנו היקר לקריאת תותחי המין ולמשלוח מכתבים רוויי נקמנות אישית על נייר המכתבים של הארץ. מצד שני, עולה כאן ריח של, נו איך להגיד בנימוס, בן אדם די מריר. לא? ובאמת איך העזנו לפנות אליו אחרי שביקרנו בקולניות את עיתונו ואותו. סתם נו, אתם יודעים חיפשנו עבודה וחשבנו שהארץ זה מקום איטילגנטי, כזה שלא נעלב מביקורת, פתוח. אבל כנראה שעכשיו יש שם סניף של ישראל ביתנו.
עדכונים:בינתיים אנחנו ממשיכים להתכתב עם אלפון. קשה להביע הערכה לאיכות הטקסטים שמגיעים משולחנו של העורך הנחשב, אך אנו בטוחים שתשתעשעו כמונו. מקרא: אלפון באדום, אנחנו בכחול. המייל הראשון הוא תגובתנו למכתב, וההמשך הוא מהבוקר.
וואו, הנימה האישית מרשימה ביותר. תמהים
מדוע.
לא זכור לנו מתי הסכמת לעבוד איתנו או אנחנו
איתך.
אנחנו אכן חושבים שהארץ הוא מקום חשוב וטוב לפרסם בו, ואכן
נשמח לעבוד איתך. הצהובון דנן היה מקום נפלא ופתוח, ולהזכירך שכך בדיוק קראו בעבר
לחדשות.
ייתכן שקשה לך לקבל אנשים דעתנים שחושבים אחרת מימך. זה
משאיר הכל בצבע אחד, לא?
גלנדון ואיזבלה
לא הסברתי את עצמי כנראה: אנחנו לא נעבוד
יחד יותר.
הבעיה איננה שאתם אנשים דעתניים (אני לא בטוח שזה מה
שאתם). אני מוקף באנשים דעתניים, כפי שיודע כל מי שקורא את הארץ. פשוט, הייתי העורך
של אמני קומיקס ישראלים רבים לאורך עשרים השנים האחרונות ואני כבר יודע מראש עם מי
אני יכול לעבוד ועם מי לא.
טוב שאתה אומר את זה, כי זה מסביר למה
הקומיקס הישראלי לא מתרומם לשום מקום בעשרים השנים האחרונות.
עכשיו תקשיב דב, אולי עוד לא הבנת, אבל מעולם
לא עבדנו איתך בעבר. אתה הוזה.
עבודה נחשבת לדבר שמקבלים בעבורו שכר. אותו
ספר של צ'רקה, לא היה עבודה, אלא סווט שופ של קומיקסאים שהתפתו לתת מכישרונם ללא
תמורה. יפה שאתה גם חושב, שאחרי שצינזרת אותנו מאותו ספר בזוי, אין לנו זכות למחות
על כך.
נחכה להמשך
| |
היא רוקדת - לא בצ'רקה/זב"מ
שלומי צ'רקה פנה אלינו בזמנו לעשות קומיקס לאיזה ספר שירים בקומיקס שיצא בזב"מ. בחינם. חרא הצעה, בפרט כשהיא מגיעה מהוצאת ספרים, אך השיר הוא של סגול 59, חבר שלנו. התנאי שהציבו לו אגב עוד יותר מחורבן: אסור לו לפרסם את השיר שלו עד שהספר יצא. די חוצפה מצד מי שלא מציע לך כלום, ומה שיפה זה שבסוף השיר והקומיקס צונזרו. בגלל מציצת האגזוז בעמוד השני. צ'רקה טען שההוצאה, ודב אלפון שעמד אז בראשה, אשמים. זה הגיוני, אבל לנו נראה שבמקרה הזה ההוצאה יותר ליברלית מצ'רקה. עוד מקרה כאוב של בחור שמרן שהחליט גם להיות מגניב ולפנות אלינו, ובמקביל לשמר את השמרנות שלו. בהחלט סביר שההוצאה עיקמה אף עלינו, העניין שאלפון שם כמעט כל איור שלנו לצד כותרת העיתון שלו מאז שהתחיל לערוך את הארץ, ולכן החשוד המיידי זה הקומיקסאי הדתי. השאלה היא למה לעזאזל צ'רקה טרח לספר לנו על הצינזור רק אחרי שהספר ירד לדפוס. הרי אם הוא היה מבקש שנוריד את האגזוז, ובאמת אלוהים יודע למה, אז היינו הולכים לקראתו. בלי להסיק מסקנות מיותרות על קומיקסאים דתיים, שהרי חארות יש גם במגזר החילוני, הסיפור הזה אושש עבורנו את האימרה הידועה: מניאק מי שעובד חינם.
| |
מוות חברתי (10): קורבנות
מוקדש לליטל בית יוסף, סבבה של כותבת עם סגנון
לאלי "רקטום" אשד, חרא כותב, שדחף לה ידיים לתחת, מי ייתן ואשכיו יטחנו במגרסת נייר
לולווט, שמוציאה שם רע ללהקה, לנשים ולאנדרגראונד, שכל מה שיש לה להגיד לבחורה זה הערות על הסגנון
וכמובן למשה "רק נגעתי ברגל" קצב, יטחנו ביציו, ולבג"צ נטול הביצים שביום אחד אישרה את עיסקת קצב העלובה, וזיכה גבר אחר שאנס את אישתו (מיוצג כמובן ע"י אישה, עו"ד שירה מרוז העלובה).
| |
התזונאית
חרטא ברטא הדו"ח הזה, אבל זה כמובן היה צפוי. הרשים במיוחד עמיר "מי נתן לו להיות שר בטחון" פרץ בתגובתו: "מתנצל על טעויות קודמי". והנה שיר שחיברתי הבוקר:
לקום בבוקר לפני הילדות, לסוע לתדלק את האוטו
השמש הזורחת יוקדת עלי מבין העננים, מרגיש שזכיתי בלוטו
לקטוף תפוזים מהפרדס שליד תחנת הדלק
לחזור הביתה, לנשום אוויר טוב
ולסחוט
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
