|
מותו של חבר
הטלפון מצלצל, "הלו" אני מרימה
"היי, מדברת שלומית מירושלים", קול צעיר ומלאכי מעבר לקו, "יש לי מטריד טלפוני, תקתקתי את המספר שלו באינטרנט והגעתי אליכם. היתה לכם תערוכה לפני ארבע שנים, הלם העתיד קראו לה?!"
אני אומרת: "המטריד הזה, הוא אומר משהו?"
שלומית: "לא, רק מתקשר ומנתק"
החיבור בין תערוכת הלם העתיד לבין ירושלים, מיד מקפיץ לי את דודו לראש, פלוס יש עכשיו דיבור על הסרט שעשו עליו.
אז התיישבתי לראות את הסרט באינטרנט. בהתחלה רואים צילומי סטילס יפים של בית העירייה בזריחה. דודו גר שם ממש בסביבה, בית קטן וצנוע שבעינינו נראה כמו ארמון, בעיקר אחרי השכטה השלישית. ברביעית, ארהלה נראה כמו הנסיך הקטן והחתולה כמו פיה גרגרנית.
פעם כשהוא וחברים מהקומיקס באו אלינו, טחנו כל כך הרבה ג'וינטים, שאנגלמאיר התעלף על הרצפה בסלון. גלנדון הלך להכין קפה ולא חזר שעות. אני ודודו ישבנו במרפסת (גם אם רציתי לקום לא יכולתי, כי בדיוק הנקתי את נינה שהיתה תינוקת). שאלתי אותו אם הוא מאמין באלוהים, והוא אמר שהוא מרגיש מסוכסך איתו. אני מקווה בשבילו שהעניין הזה הסתדר כבר.
מה שכן, במקומו הייתי מסתכסכת קשות עם מודי בראון וכל מי שאחראי לסרט שלו.
| |
לזכר דודו
צייר הקומיקס הכי טוב בעולם הבא.
את סטריפ "הברווזה" הזה עשינו לרייטינג עם מותו של פולי. מקדישים אותו כאן ליום השנה השלישי למותו של גבע, שקופץ אלינו מדי פעם לגעגע קצת. מיותר לציין שהוא המורה הדגול שלנו. מתגעגעים אליך גע גע גע
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
