לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

תותחי המין


קומיקס בלוג מאת גלנדון ואיזבלה
כינוי:  גלנדון ואיזבלה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פעלתנים: הפורץ


הפורץ

 

הפעלתנים יושבים בסלון. נשמעת צעקת זקנה ואז יריות

 

זקנה:          פורץ פורץ!

                   בום -בום

כבשה:        השכנה שוב ירתה בדוור

 

נשמעת סירנה, אנשים רצים במדרגות. הכבשה ניגשת לעינית הדלת

 

                   בום בום.

זקנה:          פורץ פורץ!

כבשה:        עכשיו היא ירתה בחובש

חתול:          היי, מותר לה לעשות דברים כאלה?

כבשה:        לפי החוק מותר להרוג כל אדם אם הוא פורץ

חתול:          אבל זה לא מוסרי להרוג

פר:             זה יותר מוסרי מלפרוץ

חתול:          אה?

פר:             אל תסתכל עלי, ככה החוק אומר      

 

                   בום בום.

 

כבשה:        היא הרגה את השוטר

פר:             היא שכחה לצעוק פורץ פורץ. זה לא חוקי!

חתול:          הזקנה הזאת היא מכונת הרג!

 

ערב. ירח עולה.

הפר נכנס הביתה עם אקדח ביד, ומנפנף בו

 

חתול:          מה זה?!

פר:             זה האקדח של גברת סלומון. לקחו אותה למוסד הפסיכיאטרי

חתול:          כי היא לא צעקה פורץ פורץ?

פר:             בדיוק. היא ביקשה שאהרוג את כל הפורצים בהיעדרה

(הפר רץ ומדלג בבית) יש לי אקדח, יש לי אקדח

חתול:          קצת מלחיץ אקדח בידיים של הטמבל הזה

פר:             הלילה תוכלו לישון בידיעה שמישהו שומר עליכם

חתול:          ואתה?

פר:             לא ינום ולא יישן שומר ישראל

כבשה:        אני בסטרס נוראי

חתול:          רוצה להתכרבל יחד?

כבשה:        על גופתי המ... עזוב, אני נוחרת

 

הפר מנמנם על הספה עם האקדח ביד אחת ומגזין לאישה בשניה.

נשמעת חריקת דלת, הוא מזנק באקדח שלוף

 

פר:             פורץ פורץ!

כבשה:        (משקשקת) אל תהרוג אותי! רק קמתי לפיפי

פר:             לא ינום ולא יישן שומר ישראל

 

סדרה של חפצים נשברים, מקרר נפתח, פר מתעורר ומזנק שוב

 

פר:             פורץ פורץ!

 

האקדח תקוע בראשו של החתול

 

פר:             מה אתה מחפש פה

חתול:          הלכתי למקרר ונתקעתי בכל הכדים האלה

פר:             פיזרתי אותם כדי להכשיל את הפורץ

חתול:          לילה טוב

פר:             (כבר על הספה, ממלמל משינה) לא ינום ולא יישן שומר ישראל

 

בוקר. פר מתעורר ומתמתח

 

פר:             בוקר טוב

חתול:          אתה לא מאמין, לפנות בוקר באמת היה פה פורץ

פר:             ומה הוא לקח?

חתול:          את האקדח של גברת סלומון

 

סוף

נכתב על ידי גלנדון ואיזבלה , 7/7/2008 12:45   בקטגוריות activist, glendon & isabella, גלנדון ואיזבלה, הפעלתנים, תסריט  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ליאב ב-9/7/2008 21:23
 



פעלתנים: המפחלץ


מוזיאון האיסלאם. מוזיאון בצורת מסגד, ליד הספריה העירונית והמתנ"ס. נכנסים פנימה

 

חתול:       אתה לא מאמין, שיניתי את הזהות שלי לערבי

פר:          בחיאת

חתול:       (שולף ת.ז כתומה) שוף יא חביבי

פר:          בחיי, אתה ערבי

חתול:       אזרח סוג ב', לפי הקוראן מותר לך להשפיל אותי

פר:          אתה בטוח?

חתול:       לא, אני ערבי טרי

פר:          (מצביע על התעודה) מאיפה השגת את זה?

חתול:       עכשיו, מחנות המזכרות של המוזיאון

פר:          שמע, כמה שאנחנו מלכלכים על המדינה שלנו, היא מה זה דמוקרטית. זה מוזיאון האיסלאם הכי גדול במזרח התיכון

חתול:       ברגעים כאלה אני גאה להיות מוסלמי

 

פינת המואזין במוזיאון. על הקיר תלוי מקרופון. לידו שלט: "כל אחד יכול להיות מואזין"

 

חתול:       (מסלסל למיקרופון) אללה הוא אכבר.

 

קאט החוצה, הצעקה בוקעת מהרמקולים במגדל המוזיאון. ואחריה קריאתו של הפר

 

פר:          כל הערבים מניאקים!

 

החתול רודף בסכין שלוף אחרי הפר ברחבי המוזיאון.

המוזיאון מלא בחמסות, שטחים, כאפיות, קוראנים ונרגילות.

הם נתקלים בכבשה ונופלים

 

כבשה:     מה אתם עושים פה?

פר:          באנו לחוג קוראן

חתול:       אני ערבי

כבשה:     מה זה מתאים לך

חתול:       מה את עושה פה?

כבשה:     אני עובדת אצל המפחלץ הראשי

פר וחתול: המפחלץ הראשי??

כבשה:     הוא נותן לי להבריש לו את הפוחלצים

 

שלט: "המכון ע"ש סמי עופר לשימור ופיחלוץ העם הערבי"

פוחלצים של ערבים בתנוחות סטריאוטיפיות: מעשן נרגילה, עם סכין ביד, חגורת נפץ, סל על הראש, כבש על הגריל. הכבשה עושה להם סיור

 

כבשה:     המקום הזה נותן לי תחושה אדירה של כוח. ללכת בין כל הגברים האלימים האלה, שלא יכולים לגעת בי כי הם מפוחלצים. בעיני זה נורא תרבותי

חתול:       זה מזעזע לראות את בני עמי חסרי ישע

פר:          היי, אתה יכול לצלם אותי עם המחבל המתאבד? (מתחבק עם הפוחלץ)

 

נכנס  ויקטור קרצמן, חזיר בחלוק

 

קרצמן:        הלו הלו, בלי פלאשים

כבשה:        תכירו את ויקטור קרצמן, מפחלץ ראשי ובוס סבבה

קרצמן:        את המחבל המתאבד הזה תפסנו רגע לפני שהתפוצץ בכפר סבא. הוא היה ערבי רע, ועכשיו הוא ערבי פנטסטי

חתול:          הוא ערבי מת!

קרצמן:        הוא לא מת, הוא מפוחלץ. ערבי טוב –

כבשה ופר: הוא ערבי מפוחלץ!

קרצמן:        היהודים הבינו, שאי אפשר לסמוך על הערבים שישמרו על התרבות שלהם לבד. שהרבה יותר קל לחיות בשלום על ערבי מפוחלץ. עם ערבי מפוחלץ אפשר לדבר, לנהל שיחה תרבותית. חיה ותן לחיות, זאת הסיסמא שלי

חתול:          אבל הוא מת!

קרצמן:        הוא לא מת, הוא מ פ ו ח ל ץ !

פר:             היי, לערבי הזה יש דם על הידיים

כבשה:        ניסיתי לקרצף, אבל זה לא ירד

קרצמן:        הערבי הזה הוא שיאן פלסטין בחיסול יהודים

חתול:          אתה מפחלץ אסירים בטחוניים?

קרצמן:        זה חלק מתהליך השיקום שאנחנו מעבירים אותם כדי להחזירם לחיים רגילים

פר:             הם פוחלצים

קרצמן:        אנחנו מפחלצים גם את המשפחות שלהם. כל עוד יש ערבים, אין סיכוי להגיע לשלום עם הערבים

 

סוף

נכתב על ידי גלנדון ואיזבלה , 5/7/2008 09:58   בקטגוריות הפעלתנים, תסריט  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חייש ב-5/7/2008 10:46
 



פעלתנים: שריפת גויים


הפעלתנים מפגינים מול ישיבת הרב חדורי נגד התעללות בילדים. הכבשה לובשת חולצת "נטבחתי בדארפור"

 

פעלתנים:    לא לשרוף ילדים! לא לשרוף ילדים!

חתול:          (לכבשה) איזה חולצה מהממת, מעניין מה עומד מאחוריה

כבשה:        השדיים הזקופים שלי

חתול:          אפשר לראות?

כבשה:        אני שומרת אותם ליום שבו אניק עשרות ילדים

כולם:           די לשרוף ילדים! די לשרוף ילדים!

פר:             על מה מפגינים?

חתול:          הרב חדורי מטיף למאמיניו להתעלל בילדים ולשרוף אותם!

כבשה:        תנו לי את הילדים האלו, אטביע אותם בחלב שלי

כולם:           די לשרוף ילדים די לשרוף ילדים

 

הרב חדורי יוצא מחלון הישיבה עם לפיד בוער ביד אחת ודובון בשניה

 

חדורי:          למה לא?

פר:             לשרוף ילדים זה לא אנושי!

חדורי:          אני לא שורף סתם ילדים. אלה ילדים רוסיים שלא גוירו כהלכה. אני הופך אותם לערבים! אנחנו מלווים את הילדים האלה משעת הלידה, מלמדים אותם להשתמש בקוראן, לעשן נרגילה, ובסוף שולחים אותם להתיישב בשטחים

פר:             אבל למה?

חדורי:          כי הערבים הרגילים הם לא לטעמנו, וצריך להחליף אותם בערבים רוסיים

 

חדורי נעלם ומופיע עם טיולית מלאה בדובונים מושחמים

 

חדורי:          (לפעלתנים) תעלו על אוטובוס המצוות, אני מוציא משלוח לשטחים

 

הטיולית נוסעת אל השטחים, עוברת את ג'נין, בית חנון.  חדורי נוהג ומדבר במיקרופון. הילדים קוראים בקוראן ומעשנים נרגילה

 

כבשה:        כל כך הרבה ילדים, השדיים שלי כמהים להניק (תופסת ילד ומניקה. עוברים ליד פסל של משקפים ענקיות) היי, הנה האנדרטה לזכר טלי פחימה

חדורי:          טפו! שוכבת עם ערבים

כבשה:        אני שכבתי עם ערבי וגם עם רוסי

חדורי:          טפו!

כבשה:        עם שניהם בבת אחת

חתול ופר:    טפו!

כבשה:        אפילו כתבתי על זה שיר: מוסטפה וסשה כמה נחמד / כמו לערבב רמדאן עם חג המולד / כשסשה מלטף את ישבני הפחוס / מוסטפה שולח לשון אל הכ-

חדורי:          ילדים, כולם לשתות וודקה ןלהתעלם מהכבשה

 

הדובונים, החתול, הפר, וחדורי שותים וודקה. הטיולית מתנדנדת, ועוצרת בכפר ג'אסר א-וודקה. חדורי והפעלתנים יורדים, הטיולית מתרוממת ושופכת את הדובונים. ליד השלט "ג'אסר א-וודקה" עומד חמור משופם עם גלילון ובקבוק וודקה. החמור הזה הוא איגור אחמד.

 

 

חדורי:          תכירו את ראש ההתנחלות, איגור אחמד

חמור.:         חראשו ביסמיללה

חדורי:          הבאתי לך משלוח חדש. תחתום לי פה (מושיט טופס)

חמור.:         (חותם) לא חותם על שום דבר!

 

איגור אחמד נעמד מול הדובונים, מרים זרוע מאוגרפת, הדובונים אחריו

 

חמור:          חעמב"ה!

דובונים:       חעמב"ה חעמב"ה חעמב"ה!

חתול:          מה זה חעמב"ה?

חדורי:          חבורת ערבים מביאליסטוק

חמור:          מתוקים תתארגנו. עוד שעה אנחנו הולכים להרוס כרם זיתים

כבשה:        איך אתם מעזים לגזול פרנסה מאחרים?!

חמור:          למה, זה הכרם של עצמנו. אחר כך אנחנו הולכים לשרוף את הקסבה

פר:             שלכם?

חמור           בדיוק! ואחר כך נבנה אותה

חדורי:          אתם רואים, שורפים רוסי, נהיה לו ראש של ערבי. ערבי טוב צריך לדעת לצמצם את עצמו, ולחסל את עצמו כשיבוא יום הדין. איגור, ספר לנו מה תעשו ביום הדין

חמור           נפציץ את עצמנו בקטיושקות.

חדורי:          וכשייגמרו הקטיושקות?

חמור           עוברים לבבושקות. ומי שנשאר משחק רולטה רוסית.

 

לילה. החמור איגור אחמד והכבשה נשענים על האטליז

 

כבשה:        רולטה רוסית. זה נשמע כה סקסי, איגור אחמד. הימים של הסינמטק, צייד הצבאים. פאק בא לי להניק

חמור:          אני למדתי ברוסיה הנדסת רולטה רוסית. והיום אני מלמד רולטה רוסית בפאבים של ג'נין.

כבשה:        אוה איגור אחמד, הפאבים של ג'נין. השמועה מספרת על גברים רעולים מקועקעים בדגלי פלסטין. בא לי להמשיך את דרכה של טלי פחימה ולהפוך לחשפנית היהודיה הראשונה בפאבים של ג'נין. אתה חושב שהם ישלמו לי בשקלים?

 

במאהל של ג'אסר א-וודקה, ממול. החתול והפר יושבים עם חדורי ועושים קפה.

 

חדורי:          ערבים מתים לא משלמים

חתול:          מה זאת אומרת?

חדורי:          אנחנו מלמדים את כל החמאסניקים בפאבים לשחק ברולטה רוסית. ככה הם מחסלים את עצמם ואנחנו תופסים להם את הנשים. תוך דור וחצי כל הערבים בשטחים יהיו רוסיים. וביום הדין כולם יחסלו את עצמם.

חתול:          מתי יום הדין?

חדורי:          כשאני והחמור נחליט. (מסתכל על הכבשה עם איגור א. ממול)

                   הכבשה הזאת מתלהבת מדי. צריך לעשות אותה על האש

פר:             כצאן לטבח?

חדורי:          יותר, כשה לעולה

 

כולם עומדים וסועדים את הכבשה הצלויה במחשבתם.

 

פר:             אתה יודע, אמא שלי נטבחה בטיב טעם.

חדורי:          היא היתה גויה?

פר:             סקנדינבית מצד סבתה

חדורי:          טפי יימח שמה

 

סוף

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי גלנדון ואיזבלה , 30/5/2008 18:39   בקטגוריות הפעלתנים, תסריט, glendon & isabella  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חייש ב-30/5/2008 22:00
 



הפעלתנים: בושם כריזמה (תקציר 2.0)


או קיי, אז במאמצינו הבלתי נלאים להפוך את הפעלתנים לסדרה, החלטנו שצריך להפוך את התסריט הקודם שפרסמנו פה, שהיה חזק בבדיחות אך פחות במבנה, לסיפור עם מבנה ברור. אז כתבנו הפעם במבנה של תקציר מפורט למדי. מין הסתם, הדיאלוגים הטובים מקודם ישארו עם מלא שיפורים. שימו לב ששילבנו פנימה את מערכון הקופים. הרגישו נא חופשיים להגיב ולהציע שיפורים

 

הפעלתנים, פרק 1: בושם כריזמה

גלנדון ואיזבלה

(C) כל הזכויות שמורות

 

החתול גורר עימו את הפר להפגנה נגד ניסויים בקופים. החתול הולך להפגנות שמאל ירוק כדי לתפוס זיונים, והפר השמרן מקווה שאולי שם ימצא את הפרה השמנה שתתחתן איתו. מול המכון לניסויים בקופים בהנהלת עמירם קרצמן, הם פוגשים את הכבשה, פמיניסטית לוחמנית. כשהחתול מנסה להתחיל איתה, יוצא אל המפגינים מנהל המכון, החזיר עמירם קרצמן ומזמין אותם להיכנס למכון. קרצמן מבהיר להם שמדובר בניסויים בעלי חשיבות לאומית. הקופים מדמים פלסטינים. הם עוזרים לנו להבין את הפלסטינים. כשצועקים לידם מנטרות ציוניות הם מתרגזים ויורים קסאמים על שדרות. בתגובה להפגזת שדרות, צה"ל "פועל נגד משגרי קסאמים", כשמטרתו האמיתית היא להשמיד ילדים פלסטינים, לחסל לפלסטינים את דור העתיד. החתול זועם על קרצמן שדפק לו דייט פוטנציאלי, אך הכבשה מתרשמת מגבריותו. היא מבקשת מקרצמן דגימה מהזיעה הגברית שלו, והוא סוחט לה בנדיבות לתוך צנצנת, מבית השחי שלו.

 

בחוץ, הכבשה מורחת על עצמה מזיעתו של קרצמן. היא מכנה את זה: "בושם כריזמה". מסתבר שהכבשה אוספת זיעה של גברים כוחניים כדי לצבור כוח וסמכות במאבקיה הפמיניסטיים. למרות הגועל, הפר והחתול אינם יכולים שלא להרגיש בסמכותיותה ונשרכים אחריה בדרכה הביתה. על אף שאיפותיו של הפר למצוא פרה שמנה מבית טוב, הכריזמה מזכירה לו את אמא שלו. הוא מדמיין את עצמו והכבשה תחת החופה בשמש קופחת, מזיע כמטורף, והחתול השושבין מנגב אותו. החתול מצידו, מדמיין את עצמו עם הכבשה בסאונה, כשהפר מגיש להם משקאות. אולם ככל שפוחת הריח והם מתפכחים, הם נעלבים מכך שהכבשה אינה מבקשת מהם תרומת זיעה. גבריותם נפגעת עוד יותר, כשהיא מרחרחת בעניין שני פועלי בניין מזיעים שעוסקים בהחרבת בית מגורים. לרוע המזל, מסתבר שזהו הבית שלה.

 

הפר רודף הצדק מחליט להתעמת עם הכבשה. הוא צועד קדימה כששלט ענק נופל עליו: "כאן יקום מגדלון עם חניון לאלפיון העליון". הכבשה עומדת בוכיה מול טרקטורים ומנופים שהורסים את השכונה שלה ועורמים את התושבים לערימות. היא מבכה את אובדן ביתה ואוסף צנצנות הזיעה הכריזמטית שלה. החתול האופורטוניסט שולף ממחטה ופונה לנחם אותה. גבר כמוהו לא ינטוש עלמה במצוקה והוא מזמין את הכבשה לגור איתו בדירתו, כלומר בדירה שהפר ירש מסבתו.

 

הכבשה זקוקה לחדר, וזאת בעיה. לשם כך הם צריכים לפנות את חדר החשבונות. חדר החשבונות, הוא החדר אליו זורקים כל חשבון שמגיע, כדי להתעלם ממנו. בחדר הזה נצברים הררי חשבונות במעטפות סגורות. אך החתול הלהוט אינו חושב פעמיים ושופך את ערימת החשבונות לרחוב, על ההומלס הקבוע. וכמו בתיבת פנדורה, כשפותחים את החדר מתחילות הצרות. הכבשה מזליפה בושם כריזמה ומחליטה לעשות גבות. המגזזה החשמלית העוצמתית שלה נוגעת בקולון הלח והריחני ומקצרת את החשמל בבית. החתול מנסה לחבר את החשמל לשכנה באופן פרטיזני, אך מתחשמל קשות. בשביל לתקן, הם צריכים לקרוא לחברת חשמל, אבל בשביל זה הם צריכים לשלם חשבונות.

 

מסתבר שאף אחד מהם לא עובד ולא מרוויח, וכולם חיים על חשבון ההורים. הכבשה משכנעת אותם להיגמל מהתלות בהורים, גם במחיר של חיים ברחוב. זה נשמע טפשי, אבל לך תתמודד מול בושם כריזמה. בעוד הם מתחבטים בעלטה, מגיע "הגורו", אבא של החתול, מומחה עולמי לייעוץ שיווקי רגשי אישי וחרישי. הגורו מבקש מבנו להשאיל לו את הדירה ללילה כדי שיוכל לזיין את מזכירתו מאחורי גבה של אמא. החתול מסכים לו תמורת תשלום החשבונות. וכך, בסופו של דבר, הם כן מוצאים את עצמם ברחוב.

 

ברחוב הם פוגשים את חברם משה היודע. ליד חנות טלוויזיות, שהיא מרכז הבקרה של משה היודע, הם יושבים סביב מדורה ועושים מרשמלו. משה מנגן ושר את השיר האנרכיסטי "נה נה נה נה במהירה בימינו תיפול המדינה" וכל הרחוב שר עימו. משה, סרטן מזוקן ושעיר, הוא המוזיקאי האחרון שנפלט משדרות. אפילו להקה הוא לא הצליח להקים שם. כל פעם שניסיתי לצרף מישהו ללהקה, אומר משה בייאוש, בא הקסאם והוריד אותו. מתפתח דיון על הלהקות משדרות. הפר הוא טיפוס של טיפקס, בעוד שהחתול מעדיף כנסיית השכל, משה מושפע בעיקר מחיים אוליאל, והכבשה חושבת שמגיע לשדרות להיחרב כי לא יצאה משם אף להקת בנות. הכבשה מתמגנטת על שיערות החזה העבותות של משה. היא רוצה את הבושם שלו. משה לא מופתע. מסתבר שבשדרות, התמרחות בזיעת גבר היא תרופה לפטריה וגינלית, המכונה בידי הנשים: "גאולה וגינלית", והיא גם סגולה לבנים. זאת בעצם הסיבה שבשדרות יש רק להקות בנים, כלומר, לפני שנגמר הכל.

 

על מסכי הטלוויזיה שבחנות מופיע עמירם קרצמן, החזיר, בתור מומחה לענייני ערבים. הוא טוען שצריך להרוס לכל הפלסטינים את הבתים ולהאפיל להם את הרחובות, כי הם לא משלמים חשבונות. הוא האחראי לקסאמים! צווחים הפעלתנים בהתרגשות, כשהם נזכרים בחוויית הבוקר. בו ברגע מחליטים כולם לפרוץ למכון קרצמן ולשחרר את הקופים, וכך לפתור בבת אחת גם את בעיית הפלסטינים וגם את בעיית המוזיקאים בשדרות.

 

המכון החשוך מוגן במערכות מתקדמות תוצרת רפא"ל. משה היודע מזהה שמדובר במערכות מונחות ריח, ומורה לכבשה להתמרח בשאריות זיעתו המסריחה של קרצמן. הדלתות נפתחות. הם פורצים למכון ומשחררים את הקופים, שיוצאים לרחובות וחוגגים ביריות. הארבעה מבחינים בקרצמן ורודפים אחריו ללשכתו. שם, דבוק לשמשה הגדולה שדרכה ניתן לראות את רמת גן נהרסת מטילי לאו שיורים הקופים, קרצמן מבקש רחמים. הוא טוען שאינו אלא מדען סאדיסטי פשוט. שכל הרעיון של קופי הקסאמים בא מהיועץ השיווקי ששכר כדי להשיג תקציבים ואהדה למכון, אם יש מישהו שהם צריכים להאשים זה את ה...גורו!

 

הפעלתנים מרגישים שהם ממש כאותם פלסטינים. מרומים, דרוסים, מואפלים, ומגורשים מביתם. הם חשים, שאינם שונים מהחזיר עצמו. בעד בצע כסף עלוב, הם נתנו את ביתם ומיטתם לגורו השטני והבוגדני. מובלים על ידי הכבשה הכריזמטית, ועל רקע פיצוצים מרהיבים, הם מחליטים לכבוש בחזרה את הבית ולסגור איתו חשבונות. הכבשה פורצת ראשונה. בזעקות הקרב: "גאולה וגינלית לעם!", היא מעיפה מהחלון את חמשת מזכירותיו של הגורו, ועומדת לחסל גם אותו. באותו זמן למטה מבעירים חבריה את ערימת החשבונות וצולים עליה מרשמלו, מפטפטים על תכניותיהם להתחתן איתה/לדפוק ולזרוק אותה/להקים איתה להקת בנות.

בדיוק התכוונתי לשלם את החשבונות, מחייך הגורו וסיגר בפיו, מחליק בסקסיות את כרטיס האשראי פלטינום שלו אל הפתח בחלוק הרחצה הלבן העוטף אותו. בואי קחי, הוא מחייך אל הכבשה. כסף של חתול מת לא שווה כלום היא מפטירה, ומכוונת טיל לאו היישר לפרצופו, גורמת לו להזיע. או אז הולם בה ריח שאין לעמוד בו, ריח של כריזמה שכמותה טרם הרגישה. הטיל נשמט מידיה והיא שוכבת איתו.

 

- סוף -

נכתב על ידי גלנדון ואיזבלה , 21/2/2008 16:23   בקטגוריות תסריט, סרטים, הפעלתנים, קולנוע  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-21/2/2008 18:05
 



64,420
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דת , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגלנדון ואיזבלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גלנדון ואיזבלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)