חיי כהתחלה סופנית

עבר המון זמן מאז שהייתי פה וגם אני עברתי הרבה דברים, אחותי ניסתה להתאבד, עבדתי ב"תנועה החדשה מרצ" (למצביעי ציפי ליבני, אמרנו לכם) התחלתי שיעורי נהיגה על משאית אבל אנחנו נדלג ונתמצת לשבוע האחרון.

הייתי בסווט לודג' שזה טקס אינדיאני שיושבים באוהל הזעה ושרים שירים איניאנים ואומרים "הו מיטקו יאסן" (כולנו אחד) איזה מיליון פעם.

נהייתי חולה והחום שלי הגיע ל39 אבל אני בסדר עכשיו עד שתעבור ההשפעה של הכדורים עוד פעם אז אני מנסה לעדכן כמה שיותר מהר.

אין לי הרבה מה להגיד על בדידות ועל עצמי כי בזמן האחרון פשוט לא יוצא לי להיות לבד או לא לעשות כלום, אני כל הזמן דואג לאחרים ולמה יקרה אם אני לא אעשה את א, ב, ג, וזה מגיע אליי גם כשאני אצל חברה שלי וגם כשאני ישן באמצע הלילה היום מצבים שהעירו אותי באמצע הלילה כדי לפשר בין אמא שלי לאחותי, אין לי זמן לעצמי וזה לא נחמד לי.

אני מברך את כל הברואים ושולח לכולכם רפואות וברכות שיהיה לכם רק טוב.

שתקומו בבוקר תראו את השמש ותגידו איזה יופי שהצלחתי לקום היום, או שתראו את הגשם ותיכנסו לסמיכה עם שוקו מול הטלוויזיה, או שתיהיה לכם הפסקת חשמל עם מישהו שאתם אוהבים.