לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

How the west was won

זה לא ממש בלוג זה... אה על מי אני עובד? מי קורא את זה בכלל? לכו תקראו ספר ילדים.

כינוי:  The Grasshopper Lies Heavy

בן: 38





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

7/2009

מאה ימים ופוק


עיתוני סוף השבוע שלי התעקשו לסכם תקופה מדומיינת בכרוניקה המתגלגלת של שלטון הנביא המנהיג ואיש האשכולות ב.נתניהו.
סופשון אחד זעק "חמס!", "הלשכה אינה מתפקדת", בעוד חברו מצווח על שליטתה הנצחית של שרהל'ה בלבו ונפשו של ב.
באופן טבעי ומותקף תפקידם העיתונאים, וכך גם ערוצי הטלוויזיה, מתקשים להבין את גדולתה האמתית של ממשלת נתניהו השנייה. כפי שאני מתכוון להוכיח כאן ממשלה זו היא אירוע מטאפיזי על-זמני, הצגת קומדיה דל ארטה מופלאה אם תרצו, שנועדה כל כולה לגעת בליבותינו ולהזכיר לנו את עמקי הטמטום האנושי הנוגע ללב כל כך.
בינמין נתניהו אם כך הוא דמות מטאפיזית בהחלט- נקרא לו אולי הרוח של אי ההחלטה.
הוא איננו ממש מנהיג, טכנית, אלא יותר כילד הנגרר אחרי ילד מבוגר יותר הוא עובר מתגובה נקודתית לתגובה נקודתית, עד שנפשו ומוחו למעשה נמלאים הרפתקאות אין ספור לאן שלא ילך, אמנם הדרך אינה ידועה, אבל למי אכפת כשנהנים כל כך?
הרוח של אי ההחלטה אוהבת לנצח לעטות את עצמה ביועצים לרוב, בעלי תואר נסיון ושם, אשר תפקידם כך נראה במחזה מטאפיזי זה, הוא לבעוט בעליצות באחוריו של המנהיג האומלל, תוך קינה מתמדת בסגנון חופשי.
והנה מופיעות להן שוב מעל במת ההיסטוריה כמה מן הדמויות הבלתי נשכחות של הקומדיה:
אל קפיטנו- החייל המעמיד פני אמיץ, כאן הוא מופיע כדמות המעדיפה להשתין על הצבא בקשת. באומץ רב החליט אל קפיטנו שהוא גם שר חוץ מוצלח וכך הוא יוצא לו למסעות פעילים ברחבי העולם, שמח וטוב לב על חלקו.
בריגלה- האופורטוניסט הנצחי. כולם סולדים מבריגלה משום שקרנותו ואכזריותו שאין הוא טורח אפילו להסתירה, אך הנבל ממשיך בהצהרותיו ותוכניותיו הנצחיות, מסתובב כמו ארנב אנג'ייזר נצחי של מבוכה ועלבונות.
אל דוטורה- הפטפטן המזדקן, המסתובב ומשחרר הצהרות ומסבך את כולם בצרות צרורות.
קולומבינה-המשרתת הערמומית, מניעת העלילה האמתית.
הגלגל סובב והקומדיה נמשכת, הפטפטנים מפטפטים, הרוח הגדולה של אי ההחלטה שורה על הכל כמו צל ענן כבד. הקהל עוזב את האולם בשקט.
אז במה צופים אנו עתה בסופו של יום ילדי היקרים, האם זו קומדיה של טעויות, או טרגדיה של גורל מטומטם וידוע מראש? לא זאת ולא זאת ילדי אלא מלודרמה מחורבנת,ארוכה, נצחית ובעיקר ממש ממש מייאשת.
מסך עולה. מישהו צורח. מצבות. מסך יורד.
לילה טוב ילדים.
נכתב על ידי The Grasshopper Lies Heavy , 12/7/2009 19:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



561
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Grasshopper Lies Heavy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Grasshopper Lies Heavy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)