החיים על פי שוקרית =)

"צעד אחר צעד הגשמנו את החלום"

זה מה שתכננתי לכתוב לכם על מסגרת של תמונה שלנו, שנתלה בבית החדש..

זה מה שתכננתי עד שחשבתי קצת והבנתי כמה דברים..

זה מה שחשבתי עד שנתתי לעצמי שוב להרגיש.

כן, אם אי פעם בהמהלך כל התהליך הזה שאלתם את עצמכם איך אני מרגישה,

אז כן, אני כועסת.

כועסת על הדרך שבה נעשו הדברים, כועסת על שאיבדתי את המשפחה שלי בשביל 4 קירות.

רציתם להגשים חלום, והנה אתם עושים את זה.

אבל איבדתם כלכך הרבה בדרך, אבל אפילו לא מבינים כמה..

איבדתם את כל הכסף שהיה לכם, איבדתם את הילדים שלכם למהלך שנה וחצי, איבדתם את השפיות,

איבדתם כל הגיון..

איבדתם דברים שלא בטוח שתוכלו להחזיר.

בכל השנה וחצי האלו הייתי כל הזמן עם חברים, דיברתם התמודדתי בכיתי ונאהבתי על ידי החברים שלי,

אתם לא הייתם חלק משום תהליך שעברתי.

ובכל זאת, אתם רוצים שנחזור להיות משפחה.

שנחזור להיות המשפחה ההיא שהיינו..

אני לא יודעת אם אני יכולה, ובעצם אם אני בכלל רוצה..

הייתי מעדיפה לחיות עכשיו בבית קטן יותר, אבל בידיעה שיש לי הכל..

לא לחיות בבית גדול עם גינה ולחשוב על כל שקל שיוצא לי מהכיס.

אני רוצה להיות ילדה ולא להיות אמא לאח הקטן שלי.

אני רוצה להיות ילדה ולא ללכת לעבוד כדי לטוס לפולין.

אף פעם בתהליך הזה לא הקשבתם למה שהיה לי לומר, תמיד הגזמתי,

תמיד אמרתם לי שאני מקצינה את המצב.

במהלך כל השנה וחצי האלו הדחקתי כל רגש אפשרי, אפילו שגולן נפטר לא בכיתי לידכם..

הרגשתי שכל דבר שאני אעשה, יהיה מוגזם. לא ננתי לעצמי להרגיש, לדבר..

חזרתי לשוקר שהייתי.. לשוקר שאני שונאת.

חזרתי לאדם שאני כבר לא.

והנה עכשיו, אני מתמודדת עם הכל, כי אני לא השוקר שהייתי. אני סתיו, הכי סתיו שיש.

ואני לא מדחיקה רגשות, ולא אכפת לי שתאמרו לי שאני מגזימה.

זה מה שאני מרגישה ..

אני אפסיק לבכות על חלב שנשפך אבל לא אוותר על הכוס הבאה .

אני לא אוותר על שום דבר שארצה לעשות, אני אסתדר גם בלעדיכם.

אני לא אוותר לעצמי, אני לא אוותר על עצמי - כמו שאתם עשיתם..

ועל התמונה שתהיה תלויה בסלון ?

יהיה כתוב..

"צעד אחר צעד הגשמתם את החלום.."