תקופה עמוסה עוברת על כוחותינו, עבודה חדשה, תקופת מבחנים קרבה ובאה ויום הולדת שנחגג כבר קרוב לשבוע, אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתלוננת, נהופוכו, אני מרוצה, ממצה ומאושרת. אך יחד עם זאת גם טיפה טיפה עייפה.
התקופה הזאת בשנה תמיד מביאה אותי לחשבון נפש, כי אנוכי בתור אתאיסטית מן המניין איני עושה את חשבון הנפש שלי ביום כיפור אלא איפשהו בסביבות התאריך בו הורי החליטו להביא אותי לעולם.
אז מה מעסיק אותי עכשיו? מה לא נותן לי מנוח? לאן והיכן מחשבותיי נודדות בשעות הקטנות של הלילה לפני שאני עוצמת את עייני? כפי שציינתי הרבה דברים עומדים על הפרק אבל איכשהו הכל תמיד מתרכז אל תוך רעיון אחד פשוט – גברים, ואולי במקרה שלי, גבר אחד ספציפי.
שיחה עם חברה טובה בעיצומו של מסאז' זוגי, גרמה לי לתהות מה בעצם תוקע אותי בעניינו של א'? למה למרות הכל, למרות כל מה שלא היה אני עדיין מתעקשת, דורשת, מסתקרנת ובעיקר לא משחררת. ואז בדיוק כמו בסרט מצוייר, שמעתי את כל האסימונים נופלים והבנתי, זה לא א' לאיתמר זה א' לאהבה. הרצון והכמיהה העזה לאהבה היא שתוקעת אותי ולא נותנת לי להמשיך הלאה. איתמר מילא אצלי חלל, הוא היה בזמן הנכון במקום הנכון, בסה"כ השתוקקתי לקצת חום ואהבה, לכפיות בלילה, למילה טובה, מחמאה. והוא זה שהיה שם, בחור חתיך וחסון, חלק מחיי הלילה, מחמיא, מלטף ובחור טוב. אז זרמתי. וכנראה שתו לא. אז למה זה היה צריך להיגמר? למה אני וגם הוא ואנשים בכלל אוכלים סרטים? על כן ולא ולמה לא. והאם כדאי וצריך? למה זה לא יכול להיות פשוט? אני צריכה את החיבוק שלך, את החום שלך, אתה צריך את שלי, אז בוא נזרום, עזוב אותך מכל השטויות של מערכות יחסים, גם ככה אין לנו באמת זמן לזה, בוא נספק אחד לשני את הצרכים, הרי גם אנחנו חיות פרא איפשהו בפנים, בלי מחויבות, בלי סצינות, עד וכאשר הדבר האמיתי יגיע.
ומה זה הדבר האמיתי? בחור אשר אני אתאהב בו מבלי שיגע בי, שהמילים שלו, החוכמה שלו יהיו אלו שילטפו כל פיסה בגופי, שיביאו אותי לעונג שלא הכרתי בחיים, עונג מסוג אחר, עונג שאינו שטחי, אלא עמוק יותר אמיתי יותר ולכן גם משמעותי יותר.
הדבר האמיתי אני מחכה לך, מחכה לך בזרועות פתוחות, ברגליים פשוקות, מחכה בקוצר רוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
