ישנם דברים שקשה לדבר עליהם, וקשה לשתף בהם אחרים. אך הכתיבה עוזרת ומשחררת. ולכן אני כותבת |
| 10/2005
הצלת חיים
ערב חג, בית מלון אי שם בארץ.
הולכים לטול ידיים, פתאום אדון פדואל (שם בדוי) הזקן (בן 81, מותר להגיד עליו שהוא זקן נכון?) נופל על המדרגה. כולם מתקהלים סביבו, מתחילים להתווכח מעל ראשו.
מגיעה אישה ופונה סוף סוף לאדון פדואל: "איך אתה מרגיש? כואב לך משהו? מה קרה?" האנשים מנסים לסלק את האישה אך היא עונה- אני אחות. כל השאלות מוטחות עכשיו עליה- להרים לו רגליים? לתת לו לשתות מים? להרטיב לו את הפנים?
האישה בינתיים כבר הרימה את רגליו ובדקה לו דופק וראתה שהוא מרגיש מעט יותר טוב, "אתה מסוגל לקום אדון פדואל?" "אני חושב שכן".
האישה ועוד שניים מרימים את אדון פדואל ומושיבים אותו על הכסא, שוב מתחילים להתווכח מעל ראשו- להזמין אמבולנס או לא. האישה ששמה לב כי אדון פדואל שוב חש ברע שואלת אותו על מצבו והוא מאבד את הכרתו, האישה צועקת על האנשים שיעזרו לה להשכיבו מחדש ודורשת שמי שלא יכול לסייע שיחזור למקומו וייתן לאדון פדואל אוויר לנשימה. הכרתו שבה אליו והאישה שוב שואלת למצבו- "לוחץ לי בחזה"
"אל דאגה אדון פדואל, האמבולנס בדרך".
בינתיים מגיע גיסה של האישה ומביא את הציוד הרפואי שנמצא ברכבו, האישה וגיסה מחברים אותו לחמצן, בודקים לו לחץ דם ומחכים לאמבולנס.
לאחר מספר דקות מגיע האמבולנס, אדון פדואל עובר בדיקת א.ק.ג ומסתבר שיש לו הפרעת קצב חמורה ביותר בלב, כזו שניתן למות ממנה תוך דקות.
אדון פדואל מובהל לבית החולים והאישה חוזרת לשבת עם משפחתה וממשיכה להנות בחג.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
