מחפש מברג פנוי להברגה

אתמול הייתי בפעם השלישית השבוע בסינמה חוף. הלילה האחרון היה גם הכי כיף. פעם ראשונה ראיתי את גריז. פעם ראשונה שראיתי את רוקי ושאני גם אשמע משהו מהסרט (חוץ מבני נוער צווחניים).

הג'ינג'י אסף אותי ישר מתל אביב מצויד בשני כסאות מתקפלים. למדנו שיש שלוש אפשריות; לבוא מוקדם, לתפוס מקום טוב ואז להירקב ולחכות שיבואו עוד אנשים ולראות רצף של חמישה פרסומות עוד פעם ועוד פעם עד שאתה יודע בעל פה את הטקסט בפרסומות יותר טוב מהבלונדינית שמופיעה בו.

אפשרות שנייה, לבוא באיחור אופנתי כמה שניות לפני שהסרט מתחיל. אבל אז לא נשארים מקומות. לא רק כסאות אלא אפילו אין מקום נורמאלי להניח את המגבת.

אפשרות שלישית, הכי חכמה, רק חבל שהבנו שהיא הכי חכמה רק ביום האחרון זה פשוט להביא כיסא מהבית. להגיע קצת לפני שהסרט מתחיל ולהתיישב בנוחות.

שרנו, צחקנו, דיברתי עם בחורה לידינו. הן היו חבורה מצחיקה, לא נפשית אלא פיזית. בת אחת הייתה רזה וגבוהה, אחרת שמנמנה והשלישית שמנה. כאליו הושיבו אותן לפי הסדר. מסתבר שאחת מהן בחרה בתיכון את גריז בתור סרט הקאלט שלה ופעם פעמיים בשבוע הייתה רואה אותו. היא כמובן ידעה את כל הטקסטים בעל פה. זה נשמע לי מוזר, מכל הסרטים, לבחור דווקא את גריז בתור קאלט. לא רק זה אלא שכשהיה את רוקי הן לא הבינו איך רוקי יכול להיות קאלט. על זה נאמר המשפט, "כל אחד והסטייה שלו".

במהלך גריז, שלחתי הודעת SMS לתמרי. ידעתי שהיא אמורה להגיע גם לסינמה חוף. אבל מה, כמה שניות אחרי שאני שולח את ההודעה הנייד שלי שובק חיים בסדרת צפצופים מעוררת רחמים והבהובי בטרייה. זה מה שקורה שכל היומיים בצבא מדברים המון בנייד ולא מביאים מטען. בכעס רב הייתי צריך לשלוח את ההודעה שוב, ממכשיר אחר.

קבלתי הודעה: "הנני כאן, אני ליד המקרן". הגיעה ההפסקה בין הסרטים והלכתי לחפש אותה. הסתובבתי ליד המקרן ולא מצאתי אותה. שלחתי לה הודעה שבה אני קורא לה שקרנית. והלכתי לחפש שירותים. אין שירותים בסביבה ולי נמאס לחפש אז החלטתי (פרוע שכמוני) ללכת לGreat outdoor bathroom . מה שנקרא "הים". נכנסתי, שלפתי, השתנתי, החזרתי את המפלצת למכנסיים (מצטער מושית, פליטה כתיבתית) ויצאתי מהמים שמח וטוב לב. היה שם זוג שישב ליד החוף וראה מה עשיתי (נראה לי לפחות) אז עשיתי את עצמי שיכור (כוס בירה אחת בסה"כ) והתעלמתי מהם.

תמרי שלחה לי חזרה שהם עברו לליד דוכן ההיניקן. אז הלכתי לשם. אני מחפש אותה ולא מוצא. אני מתחיל להתעצבן, מנסה להתקשר אליה (נראה לי שיש לה פחד משיחות טלפון) ואין תשובה אז אני חוזר לג'ינג'י.

אז אני מקבל הודעה שאומרת שהם עברו שוב ואני אוותר וזהו. ישבנו ראינו את רוקי, רקדנו קצת במקום, שרנו הרבה עם האנשים מסביב והיה כיף.

לקראת רבע השעה האחרונה הרבה אנשים התחילו לצאת כדי לנצח את הפקקים. כלומר שנגמר הסרט לא היה טעם למהר כי במילא הכול פקוק ואנחנו לא ממהרים. נשארנו לשבת ולדבר על הסרטים. פתאום אני רואה תמר אחת עוברת מולי, אני פוצח בקריאות "תמר, תמרי!". אז פגשתי את קטיה והחברה האחרת שאני לא זוכר את השם שלה (טל/י??) ויאללה בי. חוץ מזה תמרי אומרת שאין לה חברים אבל יוצאת עם פלוגה שלמה.

חיכינו עוד כמה דקות ונסענו הבייתה, כמובן שעדיין היו פקקים כל הדרך. כל הנסיעה בפקק אני ניסיתי לשכנע שאני מכיר קיצור דרך הצומת הקרובה ושיפנה, אבל הג'ינג'י כבר לא סומך על דרכי הקיצור שלי וסירב לנסוע מכל מקום שלא כלל פקק ענקי.