כן, יצאתי לרגילה. כן, גם אני מופתע. זה מאוד לא צפוי. לא שהכריחו אותי חס ושלום או משהוא כזה.
פשוט ביום רביעי בלילה חבר הודיע שהוא יקבל חצי שבוע ראשון חופש וחבר אחר הודיע שהוא קיבל את החצי השני של השבוע חופש. רק רגע, אני חושב, אני כבר הרבה זמן חושב על מתי לבזבז את הרגילה שלי. לא מצאתי עד עכשיו סיבה מוצדקת, אז למה לא עכשיו.
העברתי את יום חמישי בניסיונות לקבל אישור ולדחות את התורניות שלי בשבוע. והנה אני ברגילה! כרגיל, דווקא כשכל המדינה חוזרת לעבודה ולימודים כרגיל אני יוצא לרגיל(ה). לפחות החוף ים לא יהיה מלא בזאטוטים צווחנים.
עכשיו, לאור הפתאומיות והספונטאניות של הרגילה הזאת, אני לא ממש בטוח מה אני עומד לעשות בה! בהייה בטלוויזיה והתנוונות מול המחשב זה ברירת המחדל. מה שנקרא, הרצוי אך לא המצוי. אני לא אתן לעצמי!
אז מה על מה כבר חשבתי לעשות:
- מרתון סטנדאפ בצוותא
- לטייל ביפו – אתם מאמינים שבאמת לא הייתי אף פעם בגבעה של יפו העתיקה!
- טיול אופניים ספציפי שאני מתחנן כבר הרבה זמן. שני אפשריות, או שיסיעו אותי ואת האופניים לשם וחזרה או שאני אפרוש את זה לטיול יומיים. זה פשוט ארוך מידי.
- לאכול בכמה מקומות שכבר הרבה זמן אני רוצה לנסות; שנגרילה (תאילנדי), באגדיר (בר-בורגר)
- לחזור להשקיע קצת יותר בחדש כושר.
וכל הסידורים שאני דוחה בתירוץ שאין לי זמן:
- תיקון מיני דיסק
- תיקון פלאפון
- לקנות בגדים חדשים
- לברר על ציוד לאופניים (תיק לסבל ומתקן למים)
- עדשות חד פעמיות שבועיות מאופטיקנה
- לסדר את הכרטיסים למשינה לאמצע ספטמבר
בברכת, חוזרים לצבא רק עוד שמונה יום, "אותך בחרתי מכל החיילים, ואותך קידשתי, פז"מך יהיה כחול על שפת הים ושהפלפלים של סמ"רך ינצנצו ככוכבים שבשמי הלילה של כנען!".
נו, אז משהו יודע איפה עושים בנג'י?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
