מחפש מברג פנוי להברגה
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים |
 כינוי:
בן: 41 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2003
גילה גילה בוצ'ה בודי
אז כן, גם אני הייתי בהופעה של משינה, וגם אני לא יודע בדיוק מה הם אומרים בקטע הזה. סוף סוף, אחרי איזה ארבעה פעמים שניסיתי ללכת להופעות האחרונות של משינה. כל פעם הייתה בעיה אחרת; נגמרו הכרטיסים, היה תרגיל בצבא, זה לא יכול לבוא כו'. מה שיפה זה, ששבוע אחרי "ההופעה האחרונה" שלא הלכתי אליה, פרסמו עוד מועדי הופעות.
היו לי כרטיסים מוזלים ביד, היה חופש, היו אנשים, קבענו והתכוננו לנסוע. שמענו שהיה פקק בכביש החוף, אז יצאנו מוקדם. הגענו עשר דקות לפני השעה שבה ההופעה אמורה להתחיל. נכנסו לאמפי ואז גילנו שמסתבר שהאמרה "אתה מקבל לפי מה שאתה משלם" נכונה. כרטיס חיילים מוזל שם אותנו, במקום הכי גרוע בכל אלפי המקומות באמפי. שורה הכי אחרונה, הכי בצד! בערך אותו גובה כמו הארובות של תחנת הכוח בחדרה.
התיישבנו והתחלנו לצחוק ולהתלונן על המקום שלנו. למשל, התווכחנו האם אנחנו רוצים להתחזות לנכה כדי שגם אותנו יושיבו לפני השורה הראשונה כמו ששכב לו שם איזה בחור צמח. על כל קבוצה שבאו, התיישבנו לידנו והתלוננו על המקום צעקנו שהם במקום יותר טוב מאיתנו. זה גרם לנו להרגיש קצת יותר טוב.
ירדנו מהרעיון של הנכה ובינתיים חיכנו, מסתבר שאף אחד חוץ ממינו, לא ידע על הפקק. משינה איחרה. אנחנו התחלנו להתגנב למקומות יותר טובים, כלומר של אנשים אחרים, רק בשביל שכל פעם יבוא מישהו, יסתכל על הכרטיסים שלו ועלינו לחילופין וישאל "אתם בטוחים שאתם במקום הנכון?!". כל פעם נתנו תירוץ עלוב אחר והלכנו לתפוס מקום של משהו אחר. שעה וקצת הסתובבנו במקומות עד שההופעה תתחיל כשמשינה תצא מהפקק סוף כל סוף. רק חבל שלא ידענו שכל הכרטיסים באמפי הענקי הזה נמכרו ואין אף מקום פנוי.
חזרנו מובסים למקומות הגרועים שלנו, שהפלא ופלא, אף אחד לא תפס. מה שכן, ברגע שהאורות נכבו, וחמשת המופלאים עלו, היה פשוט כיף, לא הרגשנו אפילו איזה חרא מקומות יש לנו. כל השירים האהובים, וביצועים חדשים. כל האמפי קפץ.
מה שאהבתי, זה שלהופעה באו מגיל 10 עד גיל 70. רק לידנו ישבו משפחה מורחבת של איזה יותר מעשרה אנשים. שלושה דורות, סבא סבתא, שני זוגות בוגרים, וכמה ילדים בגילאים משתנים.
בסוף ביטלנו את אילת. מזל שככה, כי אין סיכוי שהייתי מספיק לפגוש את החברים שאיתם תכננתי לנסוע, בחצות וחצי בתחנה המרכזית של עיר החטאים, תל אביב. אז יש לי הרבה זמן ללכת לכל מה שתכננתי במקור ללכת אליו.
אחרי ההופעה הורדנו ידידה שלי בבית שלה, ואנחנו הגברים, הלכנו לאכול בשר. חשבנו להיכנס למערה ולצוד לנו איזה צבי, אבל בסוף נסענו לבורגוס בהרצליה פיתוח. חזרתי בשלוש הבייתה שכל מה שרציתי לעשות זה ללכת לישון אחרי כמה בירות והמבורגר כבד בבטן. אבל לא! עבודתו של בורג אף פעם לא מסתיימת. אחרי שהלכתי עם הכלב, סידרתי את שאריות האוכל הבלתי מזוהות הזרוקות במטבח מאחר הצהריים נפלתי על המיטה ונרדמתי עד אחת בצהריים.
זה היה יום עמוס, גם בזכות Em שהלכתי איתה חצי תל אביב. אבל זה נושא לפעם אחרת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
