בשעה טובה!
עברתי טסט.
לפני כמה זמן, הייתה לי הערה קטנה, אמרו לי, מה שמבחינתם היה ברור, שאני תמיד מתחיל דברים ולא מסיים. אמנם להם זה היה ברור לחלוטין בראייה מהצד, אך אני, משך כל השנים, לא הפנמתי את זה. פתאום ברגע שאמרו לי את זה, החלטתי לא להפסיד דברים באמצע.
אז כחלק מההחלטה, החלטתי לסיים את הרשיון על קטנוע. לפני כחצי שנה התחלתי לעשות רשיון על 50 סמ"ק. יותר מתוך הכיף שבכך מאשר בשביל הפרקטיקה. הבנתי שבשביל להמיר רשיון מכונית לרשיון לקטנוע, כל מה שצריך לעשות זה שיעור אחד וטסט של מבחן שליטה, כלומר שמיניות במגרש חניה.
אחרי השיעור הראשון הבנתי שזה לא הולך להיות כל כך פשוט. גם אם נניח ואני אצליח לעבור את הטסט עכשיו, אחרי שיעור אחד, אני אהיה סכנה לציבור ובעיקר לעצמי על קטנוע. אז מינימום צריך כמה שיעורים ולו רק כדי שאני אדע באמת איך לרכב.
אבל בעצם, אם אני כבר אעשה איזה ארבעה-חמשה שיעורים, אז למה לא לעשות כבר עשרה ולקבל רישיון לקטנוע עד 500 סמ"ק. עדיין קטנוע, אבל כבר לא צעצוע, משהו שיוכל לאכול בקלות את נתיבי איילון. אבל בעצם אם אני כבר עושה רשיון עד 500 סמ"ק לקטנוע, אז למה לא לעשות רשיון כבר לאופנוע. הרי כל ההבדל הוא אוטומטי לעומת הילוכים.
אז הבנתי שזה כבר יקח לי הרבה יותר מעשרה שיעורים ללמוד איך נוסעים על אופנוע רציני. החלטתי להתלבט וכיאה לי - הדחקתי והזנחתי.
לכן, אחרי הארה, החלטתי לקבוע לעצמי עוד שני שיעורים, בנוסף לבסיסי שכבר עשיתי וטסט. ככה אין לי ברירה, השיעורים כבר נקבעו. אפילו השארתי שבוע רווח כדי שאני אוכל לדחוף עוד שיעור אם אני אצטרך. אבל ככה לא אצטרך לשנות את לוחות הזמנים של הטסט.
שיעור ראשון לימדו אותי להסתובב במגרש שליטה.
שיעור שני, נסיעה בכביש, החלפתי עם המורה ארבעה משפטים במהלך השיעור, מתוכם שתיים היו בקשר לתשלום. הבנתי שהם לא באמת מלמדים איך נוהגים נכון. אלא זורקים אותך וקצת מכינים לטסט.
אז עשיתי עוד שיעור אחד בשביל להרגיש בטוח ולהכיר את מסלול השליטה וקדימה לטסט.
שלישי בבוקר, שבע בבוקר אני כבר שם. שמונה בבוקר, אני חושב על למה שום דבר לא מתקדם בו בבירוקרטיה הזאת. בתשע אני חושב איך יכול להיות כל כך חם כבר בתשע בבוקר! בעשר קיבלתי את חמש דקות התהילה שלי.
ובארבע, בארבע אחר הצהרים כבר קיבלתי תשובה חיובית. אני יודע לעשות שמיניות טובות. כן, עוד טסט שעברתי במכה ראשונה, מי מלך מי?