מחפש מברג פנוי להברגה

"כלב יקר שלי,

רציתי שתדע,

שאתמול בלילה בכיתי במיטה."

ביום ראשון בצהרים, סבתא שלי לקחה את הכלב שלנו לטיול. ביקשתי ממנה בגלל שלא רציתי שהכלב יהיה סגור בבית מהבוקר שהלכתי איתו עד מאוחר בערב שאני אחזור מהעבודה. אז כמו בכמה ימים הקודמים היא לקחה אותו בצהרים לסיבוב עם הרצועה שלו.

ברחוב שלנו, היא הלכה על המדרכה בצד אחד והכלב בצד השני של הכביש. בניגוד לבדרך כלל שהרחוב שלי שומם, הפעם באה מכונית. הנהגת לא שמה לב לרצועה הנמתחת מעבר לכביש וסבתא לא שמה לב למכונית המגיעה. בסוף סבתא שמה לב ונכנסה לכביש מה שגרם למכונית לעצור בחריקת בלמים. הרצועה נתקעה בגלגל וכשהרכב המשיך לנסוע הוא משך את הכלב כמה מטרים.

לפי הדיווח הכלב לא נפצע, אלא רק רץ כמה מטרים ליד המכונית. המכונית עצרה כמובן, פעם שניה. הפעם הכלב היה כל כך מבוהל שבזמן שניסו לשחרר את הרצועה שלו מהגלגל הוא פשוט יצא מהקולר ויצא בריצה פראית לכיוון השדות. מעבר לזה, שום דבר כבר לא יודע. כאילו נעלמו עקבותיו.

היום, חמישה ימים אחרי, אין שום קצה חוט. אף אחד מהשכנים לא שמע ולא ראה. גם בכלביות לא.

אין תגובה לשלטים שנתלו אצל הוטרינרים, המשמר האזרחי, SOS חיות, או השומרים של הכפר. זה בעצם כן, השומר חשב שהוא ראה אותו. הוקפצתי בארבע בלילה מהמיטה, רק בשביל לראות שכמו שחשבתי לפי התיאור שלו, אין שום קשר לכלב שלי. פשוט לא הצלחתי לישון בידיעה שלמרות שזה לא נשמע כמו התיאור של הכלב שלי אני לא אלך לבדוק רק בגלל שאני מתעצל לקום מהמיטה, להתלבש ולנסוע.

אז זהו, תרחישים רבים עוברים לי בראש. אני עדיין מקווה שזה יהיה אחד מהסיפורים הנהדרים האלו על איך הכלב נעלם וחזר מעצמו אחרי כמה שבועות. (למישהו יש אחד כזה?).

או שהוא יתפס, יגיע לכלביה, ששם ימצאו את השבב שהוחדר לעורף שלו רק לפני שנה ונקבל טלפון שנבוא לשלם קנס ולקחת אותו הבייתה.

גם אם מישהו יחליט לאמץ אותו, הרי הוא כלב ידידותי, כמו שהוא נדבק למישהו ואנחנו אימצנו אותו ככה גם מישהו אחר יכול. כשהוא יקח אותו לוטירינר השבב עם הטלפון שלנו יתגלה.

גם אם מישהו יאמץ אותו ולא יגלה לנו, למרות חוסר הידיעה הנורא מה קרה לכלב שלי שיום אחד נעלם, אני עדיין ישמח. לפחות הוא יחייה בבית נחמד ויעביר את זמנו בכיף מול הטלווזיה שבסלון. אני מעדיף לחשוב ככה כי שאר האפשרויות הן נוראיות. הרי הדברים שיכולים לקרה בשדות לכלב קטן ובייתי הם רבים. החל מתיאלנדים, רכבת, רעלים, לתנים ומי יודע מה עוד.

בכל מקרה אני יודע שאני ניסיתי, כמה שניסיתי. הסתובבתי לי שעות וחפשתי אותו. צעקתי את שמו בשדות עד שכאב לי הגרון. עכשיו כבר אין לי מה לעשות. או שהוא יגיע מעצמו עוד כמה זמן (בתקווה שכהפתעה לפני שאני טס), או שהוא מאומץ במשפחה אוהבת, או שהוא כבר בעולם טוב יותר (ככה אומרים, לא? לא מאמין בזה בשיט), הוא הרי לא היה שורד ככה סתם בחוץ בחום כל כך הרבה ימים.

אני לא מסכם את שנות הכלב פה, מכיוון שאני מקווה שהוא עוד יחזור. כרגיל חושב רציונלית-פסימית בפנים, אבל מנסה להאמין שאולי יש סיכוי איזשהוא שהוא יבוא.