מחפש מברג פנוי להברגה

אני עדיין מרגיש חרא, אין לי כוח לצאת, אין לי לבלות, אין לי כוח ליהנות, אין לי רצון ליהנות, לא דיברתי עם אף אחד כל היום. אני לא רוצה לצאת, אני לא רוצה לראות טלוויזיה, אני כבר ישנתי רוב אחר הצהרים, נמאס לי מהכול. איך הייתי כל כך טיפש?!

ביומיים האחרונים אכלתי רק ארוחה אחת מסודרת. אין כוח, אין זמן, אין רצון, אין תיאבון.

הסתכלתי על תמונות ישנות, מעלה נוסטלגיה, נזכר בזמנים עברו. נזכרתי שרציתי לשים בבלוג תמונה שלי. אבל אני לא עומד לחשוף את עצמי. אז נשים תמונות קצת ישנות, צעיר בלונדיני ותמים:

זה אני בגיל שנתיים בגינה שלנו, ביום אביבי.

זה אני בגיל שלוש, בפינה אחרת בגינה. אני מחזיק את קופסת הבייגלה האדומה שלי. במשך שנים הייתי דבוק לקופסה הזאת. לכל מקום שהייתי הולך אליו, הייתי בא עם הקופסה הזאת ובתוכה בייגלה. זה נראה לי היה התחליף שלי לחיתולי שיש לכל ילד. לא משנה כמה החפץ מטומטם, ישן ומגעיל הילד אוהב אותו ומקבל ממנו בטחון.

תמיד אהבתי בייגלה, (אולי בגלל זה בתמונות האלו אני קצת שמנמן) מאז ועד היום. אני עדיין יכול לחסל לבד אריזת חסכון משפחתית של בייגלה כמו כלום.

I thanks the whole mighty LORD for the two pillars of civilizations; Christianity and Bigalee!

מי יודע מאיזה סרט המשפט המקורי? ואל תגידו חוכמת הבייגלה!