אל תעלבו, אני מודה לכם על התגובות. אבל אני נזכר במשפט:
"למד מהאדם שמחפש את האמת, פקפק במי שטוען שמצא אותה!" – לא זוכר מי
לא תהיה פה תשובה לשאלה מהפוסט הקודם. זו הייתה שאלה רטורית. גם אין תשובה, חוץ מ42, כמובן.
כל אחד צריך לחיות את חייו בשלווה בניסיון למצוא את התשובה שלו. מחשבות פילוסופיות sucks! בינתיים אני רואה את עצמי במסע לאושר. אני יודע בערך מה גורם לי אושר ביום יום, רק שאני לא בטוח מה יגרום לי אושר בטווח הרחוק. בטח לא אותם דברים, אבל גם לא נראה לי שמשפחה וקריירה. לפחות לא מהמקום שאני עומד בו כרגע. אבל "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
לעומת זאת אם חשבתי שהחיים הם נועדו לכיף ולספונטאניות, אני תמיד נזכר בשיר של הקרנבריס הנהדרים.
Unhappiness, where's when I was young
And we didn't give a damn
'Cause we were raised
To see life as fun and take it if we can
ODE TO MY FAMILY – The Cranberries
אז מה החיים הם לא ככה?
ואם העלבתי מישהו אני אצרף ואצטט שוב:
"טאקט זה היכולת לתאר אנשים כמו שהם רואים את עצמם." – אברהם לינקולן
הרי אני כבר שנים לא מדבר עם הטאקט שלי. אחרי שרבנו, אני כבר לא יודע איפה הוא...
אני רק מחכה ליום שבו אני אחטוף מכות על זה.