אז איפה הייתי, בחופשה. הייתי צריך קצת הפסקה מישראבלוג, פשוט לא היה לי חשק לכתוב או לקרוא.פתאום יש לי חיים ואין לי זמן פנוי. זה לא שבאמת יש לי חיים, רק המון דברים שתופסים זמן.
בקצת זמן פנוי שנשאר לי הייתי יותר מידי בישראבלוג ולא הספקתי לעשות שום דבר שרציתי, כמו נגיד לישון יותר מחמש שעות בלילה.
חוץ מזה שהדוא"ל שלי החזיר את נשמתו לבורא. אז לא יכולתי לקרוא דוא"ל או לדעת מי הגיב למה שכתבתי בבלוגו. זה קצת הורס את הכיף שאתה לא יודע על מה הגבת ואיפה. לכן, הודעת מערכת; הדוא"ל הישן מת, יש לי כתובת חדשה, היא מופיעה בצד שמאל למעלה בתוך השם שלי. אה, ואם לא הגבתי לכם חזרה איפשהו או משהו כזה, תשלחו לי שוב.
חוץ מזה פעם שנייה, לא באמת התכוונתי לשנות את העיצוב אבל בטעות מחקתי את הקודם אז זה הכי קרוב.
אז עדכון, מה קרה שהיה מעניין; פגשתי מישהי בבסיס. עשיתי תורנות לילה ביום שלישי והפגתי את השעמום בקריאת ספר. כשפתאום היא בדלת, יצור מדהים, עיניים ירוקות יפיפיות. היא קצינת לוגיסטיקה (אני: "לוגיסטיקה? הא, תחזוקה את מתכוונת." – היא: "לא תחזוקה, לוגיסטיקה! –אבל זה אותו הדבר רק מסתירים את הג'יפה בשם חדש! –אא, כן, אבל בכל זאת, לוגיסטיקה") ביחידה אחרת באותו הבסיס. הדברים הסתדרו יפה, ככה שהע. קמ"ן יצא קמצן רשע כרגיל ואני, בזכות זה, יצאתי אחלה כי בכל זאת סידרתי את מה שהיא הייתה צריכה. משכתי את הזמן אז היה לנו הרבה זמן לדבר. אחרי שסיימנו לעבוד ולפני שהיא הלכה תפסתי את עצמי והזמנתי אותה לכוס קפה (אין לי מושג מאיפה הביטוי, אני אפילו לא אוהב קפה). היא ענתה לי רק "תתקשר אלי" ונתנה לי את המספר.
אז ביום רביעי התקשרתי, לא הייתה תשובה, לא השארתי הודעה, הרי אני לא רוצה לצאת עם התא הקולי. התקשרתי גם בחמישי, גם אז אין תשובה. התחלתי לחשוב שהיא לא מעוניינת וסתם נתנה לי את המספר, אבל אז קלטתי שהיא לא יכולה לסנן אותי, הרי אין לה בכלל את המספר שלי! אז מה הולך פה?
ביום שישי התקשרתי שוב, הפעם מהבית והיא ענתה (?). היא אמרה שבסוף שבוע היא עסוקה אבל שבאמצע השבוע יהיה סבבה. ואז הוסיפה "אני רוצה לפגוש אותך אבל סתם לכיף, כי יש לי חבר. בגלל זה יש לי תוכניות בסוף השבוע, איתו. אז יהיה נחמד להיפגש באמצע השבוע אבל רק לכיף." אני הגבתי "עכשיו אני אמור להגיד את אחד המשפטים הנורא ערסים האלו, משהו בסגנון של חבר זה לא קיר ואת לא טפט." היא צחקקה ומלמלה משהו בסגנון של כן. לא האמנתי שאי פעם אני אגיד משפט כל כך ערסי. אמרתי שנדבר וניתקתי.
אז למה אני מספר את זה בכזה פירוט, הרי בדרך כלל אני לא מספר בכלל. התשובה היא כי אין לי מושג למה היא התכוונה בכיף:
1) אני אפגוש אותה, היא תיתן לי לקנות לה סנביץ בארומה, תזיין לי את השכל על הצרות עם החבר שלה, תגיד לי כמה אני חמוד, תיתן לי נשיקה על הלחי וכאב ביצים. לא ממש מה שמעניין אותי.
2) אני אפגוש אותה, היא תיתן לי לקנות לה סנביץ בארומה, תיקח אותי בחזרה אליה ותזיין לי את הצורה (ולהפך). אפשרות מצוינת.
3) או שכיף זה, אתה ממש חמוד ואני רוצה לפגוש אותך, אבל יש לי חבר אז בנתיים כדי להרגיע את המצפון שלי אני אקרא לזה רק כיף. זה קן צרעות שלם, אבל גם אפשרות חיובית.
כן בנות, אנחנו לא מבינים רמזים! אז מה זה יהיה לפי דעתכם?
עדיין לא החלטתי אם אני מתקשר ביום שני או נוטש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
