מחפש מברג פנוי להברגה

לנושא שהכי מעניין את כולם, סקס, אז זהו שלא. לא התקשרתי לקצינה מהפוסט הקודם, לפחות עדיין לא. תודה לכל מי שהשתתף בסקר הזה, הצלחתם לבלבל אותי. סתם לשעשוע בדקתי מה יוצא כשמכניסים את התוצאות שלכם לטבלת אסקל.

אולי בפעם הבאה תתכתבו ביינכם ותציגו חזית מאוחדת? זה לא אומר הרבה, אבל לפחות נזכרתי איך עובדים עם אקסל.

לא התקשרתי ביום שני ולו רק מהסיבה שכשהגעתי הביתה נכנסתי למיטה והתעוררתי רק למחרת בבוקר, כרגיל עייף ומאחר. אחרי שצפיתי עם ידידה במוצ"ש עד שתיים בלילה ביום טוב ואחרי הריצה הקורעת של יום ראשון הייתי גמור לגמרי. חוץ מזה שאני עדיין לא יודע איך המאזניים מתאפסות, ההזדמנות לזיון עם כוסית או הסכנה שבזיוני שכל במשולש מוזר.

גליתי שבאמת יש לה חבר וזה לא איזה סוג של נפנוף. דווקא זה מה שחשבתי במקור. איך מגלים דבר כזה, עבודת מודיעין חשאית. או במילים אחרות דיברתי עם חבר מהצבא אליה, שמסתבר שהוא מכיר אותה, או לפחות משהו בסגנון של ידידה שלו היא חברה שלה, אני חושב. אם לא, אז תדחפו איפשהו באמצע גם בת דודה (אי אפשר לטעות). בכל מקרה גליתי את שם המשפחה שלה (בלי לפנות אליה) מה שאישר את זיהוי המטרה ושלחתי את החבר אל הידידה שלו.

בקיצור פעם הבאה שאני נמצא בבסיס ההוא, כלומר אמצע שבוע הבא, אני במילא צריך להגיע למשרד לידה, אז אני אתקל בה במקרה ונראה מה קורה.

די על הנושא הזה, אני מתעסק בזה יותר מהזמן שדיברתי איתה!

אז מגיע לי מזל טוב, אני פז"מניק באופן סופי. קיבלתי השבוע את הדרגה הסופית, התחנה הכמעט אחרונה לפני השחרור. סמל ראשון – הסמ"ר הנכסף. אנחנו שלושה אנשים מאוגוסט 01, אחד מהם איתי מתחילת הדרך. אפילו לבשתי את מדי הא' המצוחצחים לכבוד הדרגה. מפקד היחידה, הסא"ל נתן לי את הפלפלים שלו שהיו פעם על הכתף שלו, כבוד. ואז הבנתי שכנותנים לך כאפה על הנאצים של הסמ"ר ישר לזרוע זה ממש כואב.

אמנם יש עוד חצי שנה שלמה עד השחרור, אבל זה עובר מהר. במיוחד כשאתה מדבר עם צעירים ואתה קולט שגם אתה פעם שאלת שאלות קידבק כל כך מטמטמות ואיך השתנת במשך השנתיים.

הגשמתי חלום, אפילו בלי עוזי חיטמן. נסעתי ברכבת, ראיתי שתא הנהגוס פתוח, אז נגשתי וביקשתי להיכנס. הוא די התעלם או לא שמע אבל בפעם השלישית ששאלתי הוא הסתובב והזמין אותי להיכנס לתא נהג הרכבת. חשבתי שנהגוס רכבת הוא כמו נהגוס מונית כלומר מקשקש בלי סוף בלי קשר אם אתה מגיב אליו, טעיתי. כנראה שכשהתפקיד שלך זה פחות או יותר להסתכל קדימה, אתה לא מפתח יצר ברברנות. או שסתם נחתי על נהג רוסי שתקן, אבל ממש הייתי צריך לדחוף את השיחה כל הזמן.

אז מה גיליתי, קבינת הנהג היא די ריקה אבל עם הרבה נורות. יש לו פחות או יותר אותם כפתורים כמו נהגוס אוטובוס. אחרי שיוצאים מקורס נהיגת קטרים (?!) אתה לא יכול פתאום להיות נהג רכבת נוסעים. יש הררכיה נוקשת שמתחילה בעוזר נהג ממשיכה לנהג רכבת מסע ורק אחרי זה נהג רכבת נוסעים. המהירות נשלטת ע"י ידית הילוכים, נורא דומה לנהיגה בנגמ"ש. כל כמה דקות יש צפצוף בשביל לוודאות שאתה ער ועוד שלל פרטים חסרי שימוש להחריד.

עוד מחשבה: למה משלמים כסף בשביל שיהודה לוי יקפוץ באנג'י כשאני מוכן לשלם כסף תמורת זה שיתנו לי לקפוץ? בכלל, אני לא חושב שאפשר לתקוע יותר פרסומות סמויות וגלויות בשעתיים מאשר שהיו ביום טוב... חזירים קפיטליסטים! מפרסמים בשביל הכסף ומסתתרים מאחורי התרומה לילדים.