החלטתי להיות אופטימי:
מזל שיש לי אף סולד – אחרת כשהייתי שם את המשקפיים הן היו מחליקות למטה. טוב שיש מרפסת שהן יכולות לשבת אליה בבטחה.
מזל שיש לי משקפיים, ככה אנשים חושבים שאני "בלתי מזיק ברובו" מעין חנון חכמולוג. אני יכול להפתיע אותם בטירוף החבוי. הרי לא צריך להיזהר ממני, אני לא מזיק. ככה גם אנשים תמיד באים אלי עם שאלות כי הרי אני החכם עם המשקפיים.
מזל שיש לי חצ'קונים, ככה כל בוקר יש לי סקרנות לראות מה קרה בפנים. רוב בני גילי כבר מזמן הפסיקו לחוות את ההתרגשות שלפני המבט הראשון בבוקר במראה. רק אני בר מזל.
מזל שיש לי פאק בדיבור כשאני אומר ש', אחרת איך היו מזהים את קולי בטלפון.
מזל שיש לי שיניים צהובות, אחרת הייתי עלול לסנוור מישהו עם הבוהק ולגרום לתאונה דרכים מחרידה.
מזל שאני 'רק עור ועצמות'. משום שאני כל כך רזה אני לא שוקל הרבה ואפשר לקחת אותי בתוך מזוודה למטוס.
מזל באמת.
זה מה שאני קורה פוסט אופטימי! אבל נראה לי שהגזמתי קצת.
הגזמתי גם קצת בתיאורים, יצאתי כמו איש הפיל. אני לא! לפחות אני חושב שלא. אני מקווה... אופס, הנה ברחה האופטימיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
