מחפש מברג פנוי להברגה

במרכז תל אביב, בין בית המשפט לבית חולים איכילוב, בין מוזיאון תל אביב לרחוב ויצמן, בקיצור ממש במרכז, מסתתר לו בין גורדי השחקים, בניין קטן ומוזר וחבורה עוד יותר מוזרה בתוכו. למרות ההתחלה האגדית משהו הזאת, אני מבטיח שהכל אמת וקרה לי לפני שנה בערך.

אם נוסעים ברחוב ויצמן רואים שלט "הלשכה הגדולה למדינת ישראל" ובאותיות קידוש לבנה מעל "הבונים החופשיים". בימי צעירותי סיפר לי אחד הפזמניקים על חבורה מוזרה, כלל עולמית שלא עושה כלום. "מה זאת אומרת לא עושה כלום? אז למה הם ביחד?" לא הוא ולא אף אחד אחר שהכיר אותם לא באמת ידע מה הם או מה מטרתם, רק שלט גדול ובניין קטן.

יצא יום אחד עברתי ליד הבניין והיה לי הרבה זמן לשרוף. הסקרנות גברה עלי וניגשתי אל הבניין. היו לו כמה כניסות, אך כולן היו סגורות ושוממות. התחלתי לחשוב שזה סתם איזושהי אגדה אירונית (מה שנקרא Urban legend) אבל ההקדשה שהייתה במרכז הגן הקטן של הבניין משכה אותי. "הגן הזה של הלשכה הגדולה למדינת ישראל של הבונים החופשיים, קדמונים ומקובלים ננטע לזכרו של האח המכובד ביותר ~פה השם שלו~ שעבר למזרח הנצח". What the fuck?! . לא יכולתי להתעלם מהנוסח המוזר ואמרתי לעצמי שאני מוכרח לגלות מה הם. בסוף מצאתי ליד אחת הדלתות הנעולות שלט שמודיע שזו הספרייה המרכזית שפתוחה בימים ב' וה' בין 10-12 . כל מה שאני צריך לעשות זה להגיע בשעות האלו ולגלות מה הקטע שלהם.

אחרי כמה ימים גררתי חבר להעלם מהצבא באמצע הבוקר וללכת איתי לגלות מה הולך שם. לא, לא היה פשוט לשכנע אותו וכלל כמה חצאי שקרים וחצאי אמיתות. אך אבוי המקום היה סגור גם בשעות הפעילות. לפני כניעה מוחלטת והכרזה על הבונים החופשיים כפיקציה של דמיוננו הקולקטיבי הפרוע, החבר שאל אותי למה אני פשוט לא מתקשר למספר הטלפון. באמת מתחת היה כתוב; לפרטים נוספים יש לפנות לספרן הראשי, האח המכובד רוזה ניקולה 058-000000 . ובאמת למה לא? התקשרתי למספר ועונה לי בחור צרפתי במבטא מוזר:

-          שלום, אני בורג, אני עומד פה מחוץ לספריה של הבונים החופשיים ורציתי לבוא אבל אין אף אחד.

-          הא, כן, הלכתי היום מוקדם. מאיזו לשכה אמרת שאתה?

-          לשכה? (הא, יש הרבה ממכם ממלמל לעצמי) לא, אני לא באירגון הזה שלכם, אני רק בחור שרוצה לדעת על מה הארגון שלכם מבוסס.

-          אחווה לא ארגון. מה אתה רוצה שאני אסביר לך את העקרונות של כל האחווה שלנו ככה סתם למישהו מבחוץ מטלפון?!?!?! (דמיינו צרפתי מצחיק שואל בתמיהה)

-          לא! לא, מה פתאום. רצינו לבוא שתסביר לנו ואין פה אף אחד.

-          הא, בסדר. אם כך אני מזמין אתכם בשמחה לבוא אלי לספריה לכוס קפה בתאריך X/3/03 שבו אני אהיה בשעה אחד עשרה בבוקר ואני אסביר לכם.

-          יופי, אני אהיה אז.

ככה עברו להם שבועיים רגילים עד היום המיוחל. דווקא אז נפל אלינו עבודה ולא יכולנו להעלם מהצבא כדי להגיע ב11 בבוקר. רק בסביבות 12 הגענו לספריה של רוז'ה, אך הוא כרגיל כבר חתך מוקדם. אך המשרדים הראשיים היו מלאים. נכנסנו, סיפרנו את סיפורינו ובסוף מישהי, הגברת היחידה בין שלל גברים מקריחים, הסכימה לדבר איתנו. אבל מה, היא דיברה ודיברה אבל בעצם לא אמרה הרבה. כשהסבירו השתמשו במילים מרחפות כמו "תורת הבנייה מכוונת למטרות כלל אנושיות ומשום בה דגש על ערכים רוחניים. שלושת העקרונות הם: אחווה, עזרה ואמת." אני הבנתי שזה ארגון התנדבות כלל עולמי, שמקורותיו בימי הביניים וכל גבר מעל 21 אשר מאמין ב"בונה העליון של היקום" (כוח רצון/אלוהים מכל סוג שהוא) יכול להצטרף אליו. יש סולם דרגות, מתחילים ב"האח" עוברים ל"האח המכובד" משם ל"האח המכובד מאוד" אחרי זה "האח המכובד ביותר" ומשם ל"האח נשיא הלשכה". נתנו לנו כל מיני פרוספקטים, גנבנו עוד כמה. שלחו אותנו לאתר האינטרנט שלהם ושלחו אותנו לעזאזל.

אז לא ממש הבנתי מה הם עושים, לא נראה שהם יודעים לחלוטין מה הם עושים. זה בעצם כמו צופים רק למבוגרים. הם פרושים בכל הארץ והעולם נפגשים סתם וקצת מתנדבים. גם באינטרנט גיליתי קצת, כמו  שהנשיא האמריקאי ג'ורג ושינגטון היה חבר בהם ושהסמל שלהם, פירמידה עם עין פקוחה נמצא גם על הדולר האמריקאי. אבל בעצם עד היום אני לא יודע מה לעזאזל הם עושים ולמה כל הדרגות, הסמלים והאותות.

עוד שלושה חודשים אני 21 אולי אז אני אגלה. "האח המכובד בורג בעל אות ההצטיינות השלישי" - זה לא נשמע טוב.