כשע' ראה אותי, הוא ידע שמשהו לא לגמרי בסדר. טוב, אני הייתי היחידי ביום הסטודנט בטכניון בין עשרות אלפי אנשים שרוקדים ושמחים שהולך עם פרצוף מהורהר ודיכאוני. סוחב ציוד צילום במשקל של ארבע קילו ובלי רצון אפילו להשתמש בו.
הוא שאל למה אני לבד, איך זה שאני בחיפה והחברה שלי, סימפוני, לא לצידי. אז העברתי ליקוק על השפתיים שלי, עדיין הרגשתי את הטעם של הנשיקה שלה מלפני כמה דקות והייתי צריך להסביר לו שבעצם אנחנו לא ממש ביחד כבר איזה חצי שנה. אנחנו רק משגעים אחד את השני.
ע' הוא בחור טוב, הוא מסוג החברים שגם אם לא היית איתו בקשר כבר הרבה זמן (בגלל הטיול שלי, הטיול שלו והמרחק) הוא ייתן לך הרגשה של חבר הכי טוב, שיעשה הכול בשביל לעזור לך. ובדרך, הוא מצליח לפשט דברים מסובכים שיראו כמו שטויות.
(ע') "אני יודע שזה קשה, אבל אז תגיד לה שאתה אוהב אותה"
(בורג) "אמרתי לה"
והיא?
אמרה שהיא אוהבת אותי יותר מכל דבר אחד בעולם.
אז יופי, מה הבעיה?
שאנחנו לא מתאימים עכשיו בחיים שלנו. זה יפגע רק בשנינו.
מה זה השטויות האלו?! ניסית לנשק אותה?
כן, בערך. התנשקנו שישבתי במכונית.
אז אני לא מבין, אתה אוהב אותה, אני רואה את זה עליך, היא אמרה שהיא אוהבת אותך, התנשקתם, אתה פה בחיפה ואתה עומד פה איתי מול אביב גפן ולא נמצא איתה?!
לך תסביר לו, בצורה רהוטה וברורה, שהיא חוזרת הבייתה רק פעם בשלושה שבועות, שהיא צריכה מישהו יותר תומך ממני בתקופה הזאת, שאני לא צריך להכניס את הראש שלי למיטה החולה הזאת שוב, שאני צריך את החופש שלי, שאני לא יודע מה אני עומד לעשות כלומר לאיפה בעולם העבודה תיקח אותי, שחיפה זה רחוק, שאני עוד כועס אליה שהיא לא חיכתה לי, שאני בטח יפגע בה וזה הדבר האחרון שאני רוצה ועוד ועוד הסברים שכנראה המצאנו לנו (סימפוני ואני) במשותף במוח. לך תסביר לו את זה, שיש לו את התשובה האולטימטיבית לכל, "אבל אתם אוהבים אחד את השני, מצאתם את המכסה, אתה בעצמך אמרת פעם שאתם מתחברים כל כך חזק ביחד" ושאתה בעצם יודע שהוא צודק.
ע' נהיה בזמן האחרון רומנטיקן חסר תקנה, טוב זה כנראה קרה לו כשהוא פגש את החברה שלו. הוא פתאום הפסיק לקפוץ בחורות, הפסיק להסתכל לצדדים והוא מאוהב בה לחלוטין, מתכנן את העתיד המשותף שלהם. טוב, אפילו אני נהפכתי לרומנטיקן כשחוויתי אהבה. בגלל זה קשה לו לקבל את הקונספט הזה, שסימפ' ואני אוהבים אחד את השני כל כך שרק להיפגש או לדבר בטלפון מנחית לרצפה את אחד מאיתנו, או שנינו, לא בגלל שאנחנו רבים, אלא בגלל שאנחנו לא ביחד. הבנו את זה במשותף, כלומר אנחנו לא יכולים להיות ידידים, זה הורס את שנינו. קבענו לא לדבר. לפחות לא לתקופה הקרובה, עד ששנינו נרגיש שאנחנו עומדים על קרקע יותר יציבה. לא מדברים, כלומר, היא גם אמרה שתפסיק לקרוא בבלוג שלי. מה שמאפשר לי בעצם לכתוב על כל הדברים האלו בלי לחשוב מה היא תחשוב, איך היא תגיב והאם היא תיפגע. מעניין אם זה נכון והאם זה יחזיק?
ע' עדיין ניסה לשכנע אותי לנסוע ברגע זה, או ישר אחרי ההופעה, לתפוס אותה ולהפוך אותה חזרה לאהבתי. אני ידעתי שההזדמנות שלי להכריז שאני רוצה אותה, שאני רוצה לחזור, שאני מוכן להישאר ולחכות לה כמה זמן שלא צריך ובעצם בעיקר לעשות צעד פיזי ולהדגים את הקונספט הזה, הרגע לזה עבר. ישבתי במכונית ולא עשיתי כלום. אז אני ויתרתי על לנסות לשכנע אותו והתמקדתי בלנסות לשכנע את עצמי שזה לא רעיון טוב.
רעיון יותר טוב זה פקאינג להוריד את הטעם של סימפ' מהשפתיים שלי. אז ע' הציג אותי לפני ידידה שלו ואיכשהו אני מוצא את עצמי כולי מצונף, מחליף רוק עם בחורה שאני אפילו לא לגמרי מאופס על השם שלה* כבר בזמן ששלום חנוך שר "משיח לא בא".
אוקי, הגזמתי. זה לא רק ככה, היא חמודה, מתוקה כזאת, כיף לדבר איתה.
מצאתי את עצמי, בשלוש בלילה, על הספה בדירה שלה, שותה קפה. דאגתי לעצמי להזמנה "ללשתות קפה". באמת שתיתי קפה. אבל לא שכבנו. איכשהו שם זה לא היה נראה רעיון טוב. רציתי, אבל לא רציתי. אז לא עשיתי שום מהלך שכלל יותר מחירמון תמים ובחמש בבוקר נסעתי חזרה למרכז.
האמת היא שבמכונית הרעיון לא לעשות משהו איתה נראה לי פתאום רעיון נורא נורא טיפשי. אני שלחתי בדיוק מסר הפוך. אם היא הייתה בראש של זיון, אז הרסתי כי לא ספקתי את הנדרש. ההפך יכול להיות שהעברתי את המסר שלא התלהבתי או שאני מחפש משהו רציני יותר. ולא אני לא מתכוון להחליף חיילת מחיפה בסטודנטית מחיפה. יש עוד מקומות בארץ, רצוי כאלה שלא צריך לנסוע שעה בשביל להגיע.
זיון גם היה גורם לי להרגיש טוב יותר, פיזית כמובן, אבל גם נפשית, להכריח את עצמי להמשיך הלאה והרי זה הייתה מטרת ההתקשרות מצידי, ריבאונד. בכל מקרה, היא איבדה את הסלולארי שלה שם בערב, אז אני נתתי לה את המספר שלי ועכשיו הכדור במגרש שלה. כמה מרענן שלא אני צריך להתקשר (יחי הפמיניזם).
יש לי אפילו מסקנה מהערב המטורף הזה: תפסיק לחשוב!!! אני צריך להפסיק לחשוב על מה שנכון, לי, למי שאיכפת לי ממנו, מה התוצאות יהיו, מה יהיה נכון, אלא פשוט לזרום עם מה אני מרגיש באותו רגע. בא לי לשלוח יד, לשלוח. בא לי לנשק, נשיקה. בא לי לחתוך את הקשר, לחתוך.
* יש שתי אפשריות לשם שלה. זה לא פייר, ברגע שע' הציג אותה לא התעניינתי כל כך אז זה נכנס באוזן אחת ויצא בשניה. אחרי זה היה יותר מידי רעש מההופעה ואחר כך זה כבר יותר מידי פדיחה לשאול אותה.
תוספת מאוחרת של אחר הצהרים של יום שישי (כאשר הפוסט המקורי הוא מלפני יומיים). אחרי שצף התגובות הנזעמות עלי מנשות ישראבלוג רציתי להבהיר משהו..ביני לבין סימפוני, הקטע של המרחק הוא ממש לא מה שמשחק. הרי היינו ביחד שנה פלוס והסתדרנו עם המרחק (מינוס כמה מריבות קטנות מי נוסע למי הפעם). בין היתר זה לא מה שמשחק משום שהיא במילא לא נמצאת במיוחד הרבה בבית אלא בצבא. זה סתם עוד תירוץ ברשימה ארוכה שאני יכול להמציא לי כדי להתעלם מדברים אחרים.
דברים יותר רציניים, דברים שאני בעצמי רק עכשיו מתחיל להצליח להבין את השדים שרצים לי עמוק בפנים ואומרים לי לא. אולי עוד כמה זמן אני גם אוכל לכתוב אליהם.
אבל המרחק כן בא לחשבון ברגע שאתה פוגש בחורה נחמדה, רק נחמדה וחמודה, שלא גרמה ללב שלך לקפץ כמו מעודדת במשחק הגמר, אז בגלל המרחק אתה עוד פחות מתלהב מלתת לזה סיכוי להתפתח למשהו רציני.
הא, ואני יודע את השם של הסטודנטית מחיפה, זה אפילו היה האופציה הראשונה שחשבתי. אני צריך לתת לעצמי יותר קרדיט לפעמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
