אז מה אני עושה פה עכשיו? עכשיו בבית בעשר בבוקר ביום שלישי. לי אין גימלים ולמיטב ידיעתי לא ביטלו את הצבא. האמת היא שפשוט לא קמתי בזמן ולא נראה שלאף אחד כל כך איכפת שעדיין לא הגעתי.
אז נתחיל מהתחלה. במוצאי שבת, לקראת שביזות יום ראשון החלטתי שאני פשוט לא יכול לחזור לצבא. אין לי כוח נפשי לעוד שבוע. חבר הגיע לרגילה ולהסתובב איתו איך שהוא יותר קסם לי מאשר הצבא. התקשרתי לתורן שבת, אמרתי לו שיש לי דלקת בעין, שהלכתי לקצין העיר והוצאתי שלוש גימלים. אם זה לא היה ברור אז הקשר למציאות הוא רופף מאוד, כלומר לא קיים. כלומר שבת, ראשון ושני אני בבית. בסוף יום ראשון התקשר אלי אחד מהמפקדים במסווה של לדעת האם אני בסדר אבל בעצם רצה לדעת מתי אני משלים את הפרויקטים שלי. סיפרתי לו שאני מבריא עד יום שני וביום שלישי יש לי הפניה לחר"פ בצריפין (מה שנכון אבל לא קשור לגימלים שלא קיימים).
ומבחינתי זהו. הרי הסיכוי שיבקשו ממני לראות איזשהו אישור רפואי הוא קלוש עד בלתי קיים. במקרה הגרוע שיבקשו אישור לא יהיה לי בעיה לזייף אחד. פעם עשיתי את זה לחבר שהיה בצרה. כמובן שאף אחד לא יטרח לבדוק האם זה רשום במחשב וגם אם כן תמיד אפשר לטעון שהמערכת הרפואית הצבאית שתמיד מאבדת את הפטורים שלי איבדה את הגימלים.
אני תכננתי להגיע היום בבוקר (שלישי) לצבא כרגיל ולצאת בערך באחת בצהרים לכיוון צריפין. אבל אחרי לילה עמוס לא הצלחתי לקום בבוקר (מעין שביזות יום ראשון ביום שלישי). כשקלטתי שאני מאחר בטירוף והתעוררתי, הבנתי שאף אחד עדיין לא חיפש אותי. כלומר או שחושבים שאני עדיין בגימלים או שחושבים שההפניה היא מוקדם יותר היום ואני נוסע ישר מהבית לצריפין. בכל מיקרה להגיע לצבא בעשר וללכת באחת יגרום ליותר מידי פתיחת עיניים ושאלות מיותרות. הרי למה הגעתי כל כך מאוחר?
לא. זה התשובה לשאלה שאתם שואלים. אני לא מרגיש טוב עם עצמי אחרי זה. אני מרגיש שאני מרמה את האנשים שאיתי בצבא ואת המערכת. פחות איכפת לי כמובן מהמערכת ומהקצין שהתקשר רק בשביל לדעת מה עם העבודה. אבל בכל אופן לכמה ימי חופש יש נטייה לשכך כאב מוסרי. אם זה עובר בלי בעיה, מה שאני די בטוח שכן, אז אני לא מתחרט.
אז מה כן היה בכמה ימי חופש; פאב, מונופול, סרט, ארוחות שחיתות, כמה טיולים, קצת טלווזיה, הרבה ספרים והמון זולה. נראה שעשיתי את הכל לאט לאט, אין לאן למהר, היה כיף.
עשינו נושא לטיול מוזר משהו: חיפשנו את כל השמורות הכי קטנות, חסרות משמעות ובלתי ידועות באזור השרון וטיילנו בכולן (לפחות אלו שהצלחנו לגלות). רובן התמקדו בלהיות גבעה חשופה או חורשה קטנה שאם לא הייתה עם השלטים הירוקים של הרשות להגנת הטבע אף אחד לא היה יודע שזו שמורה.
אבל יצאו תמונות נחמדות:
יש לי פגישה עם קלינאית תקשורת בצריפין, אני זז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
