מחפש מברג פנוי להברגה

האם בגילי המופלג של נושק ל21 אני נהפכתי לסנילי. מאז ומתמיד היה לי זיכרון מוזר ומאוד ייחודי לדברים מסוימים ומדחיק דברים אחרים. ירשתי את זה מאבא. אני יכול לזכור שיחות מלפני שבוע במילה ומילה אבל לשכוח מה אמרו לי לפני שני משפטים. אני זוכר תמונות לפרטים הכי קטנים. כשאני למדתי דפים למבחן אני זכרתי איך הדף היה בנוי, כמה שורות ואיפה הציור אבל לא מה היה רשום בשורות האלו.

אבל הצלחתי להסתדר בכלל לא רע עם הזיכרון המוזר הזה. עד השבוע שבועיים האחרונים. שורה של מיקרים גרמו לי להאמין שאני הולך ומטמטם בצבא.

חבר מהצבא סיפר שהוא יוצא עכשיו עם מישהי מהתיכון שלי. הוא אמר לה את השם שלי והיא אמרה שבטח שהיא מכירה אותי. הוא אמר לי את השם שלה, אבל חוץ מהשם שלה שנשמע מוכר לא נזכרתי בכלום. איך היא מכירה אותי ואני לא אותה, זה הטריף אותי. הבאתי את הספר המחזור, התמונה נראית מוכר אבל שום דבר מעבר לזה. חוץ מבונוס מפתיע, אחרי שהוא ראה את התמונה הנוראית שלה בספר מחזור הוא החליט להיפרד ממנה במידי. כמה נחמד מצידי להרוס להם את הקשר החדש. עוד מילא שאני לא זוכר כלום מבחורה שמסתבר מכירה אותי בכלל לא רע, אבל זה קורא כל הזמן. אנשים שאין לי מושג מי הם אומרים לי שלום. אני מהנהן ומתנהג כאילו אני יודע מי הם.

האמת היא שגם אני עבדתי על בחורה ככה לפני כמה ימים. חזרתי הביתה, מחוץ לבית הייתה מכונית ואמא לחוצה בתוכה. הבת שלה, קרן, נמצאת בבית ומדברת עם אמא שלי, המורה. היא ביקשה ממני לזרז אותה. נכנסתי הביתה ונגשתי למשרד של אמא שלי, הייתה שם בחורה. התחלתי בשיחה איתה כאילו אני מכיר אותה כבר שנים. "מה נשמע קרן? איך ב-י"ב איך העבודת גמר?" והיא זורמת כאילו היא מזהה אותי ורק מבט תמיהה קטן על פניה. בסוף לא יכולתי להמשיך למתוח אותה והסברתי לה על אמא שלה שבחוץ.

עוד מקרה, לפני כמה ימים האקסית (גם אם נפרדנו לפני 5 שנים היא עדיין האקסית) מתקשרת לשאול מה הדוא"ל שלי. היא רוצה לשלוח לי את התמונות שדיברנו אליהם. אין לי מושג על מה דיברנו בפעם האחרונה לפני חודש-חודשיים אבל אני זורם. "סבבה תשלחי". התמונות היחידות שאני זוכר שדיברנו אליהם זה תמונה שלי עם קרחת שהבטחתי לה אבל אף פעם לא שלחתי. מלא בסקרנות פתחתי את הדוא"ל שלי ומצאתי שהיא שלחה כמה בדיחות של עתודאים ותמונה שלה ושל החבר הנוכחי שלה. אין לי מושג על מה דיברנו שזיכה אותי בתמונה שלהם מחובקים ביחד אבל אני בטוח שלא ביקשתי את זה. יש לי הרגשה שמישהי מנסה לגרום לי לקנא או משהו. אילו רק יכולתי לזכור על מה דיברנו בשיחה הקודמת! המכתב מסתיים בבקשה שאני אשלח לה תמונה שלי.

היא התקשרה שוב היום. שאלה אם קיבלתי את ההודעה. שיקרתי, אמרתי שכבר כמה ימים לא בדקתי את הדוא"ל. אני, האיש שכשמגיע הביתה, מניח את התיק ואז ישר בודק מה הגיע בדוא"ל עדיין לא בדק. שאלתי בתמימות מה היא שלחה בניסיון לגלות מניעים, היא אמרה שסתם, כמה שטויות. תמונה שלכם זה שטויות? - חשבתי בלב.

נראה לי שהתגובה הנכונה היא לשלוח תמונה שלי ושל החברה הכוסית שלי. אבל מה עושים אם אין חברה קבועה והיא שלא קיימת גם לא כוסית. לא שהחבר שלה חתיך, הוא די מכוער, כנראה שזו הסטייה שלה. אז אני סתם אשלח תמונה שלי ושל הקרחת. רואים למה היא האקסית, אחרי חמש שנים אנחנו עדיין משגעים אחד את השני בשטויות.

חזרה לקטע עם הזיכרון. אם פעם יכולתי לזכור מה היה הלו"ז שלי בחודש האחרון ומה עשיתי כל יום, עכשיו אני לא מסוגל לזכור מה הפרויקטים שעבדתי אליהם לפני כמה ימים. אבל זה בטח קשור לזה שאני כבר לא מקדיש אותה מחשבה וחשיבות לעבודה בצבא כמו בימי צעירותי ולפני ריתוקי.

למען האמת היו לי יותר טיעונים, אבל אני לא זוכר מה הם! לעזאזל! הביל מזריז!