היא במרכז ופנויה בראשון, אני מתחיל לעבוד רק ב11, אז קבענו. לא נפגשנו כבר כמה ימים. הטלפון מצלצל ומעיר אותי בשמונה בבוקר – הסטודנטית הרקדנית, זו מהטכניון, אומרת שהיא בדרך.
מקלחת, צחצוח שיניים, דאודורנט והופ היא כבר הגיעה.
מתיישבים על המיטה שלי.
ברור לנו למה היא באה אלי בבוקר לשעתיים, אז אני שולח ידיים אבל אין תגובה. אני נשען עליה במקומות אסטרטגים אבל אין תגובה. היד שלי מטפסת במעלה הירכיים, מתחת לחצאית אבל עדיין אין תגובה. כאילו אני מלטף אותה ביד, ליטוף ידידותי והיא ממשיכה לספר על המסיבה שהיא הייתה בה שלשום. שום אנחה, שום עצימת עיניים, שום ליטוף חוזר אצלי, שום אור ירוק להמשיך. אני מבולבל. אולי היא לא בעניין?
נמאס לי, כבר מאוחר, עוד מעט כבר נצטרך להיפרד.
שאלתי אותה, ישר ובפנים, מה צריך לעשות בשביל לקבל אותה בלי בגדים?
היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל שהיא חסכה לי בתחום הזה דבר אחד.
כמה שניות של מבט מבולבל שלי ואז אני מבין, מעלה את היד את הכמה סנטימטרים החסרים במעלה הירך. קיבלתי את האישור שלי להמשיך הלאה.
אין תחתונים,
החזייה שקופה,
משאיר אותה רק עם החצאית.
קונדום
חדירה
מיסיונרית
נשען על הידיים
דוגי
הופס אני גומר
אופס היא לא הספיקה (תודה לאביתר בנאי על המילים הנפלאות) הפעם
אין זמן לסיבוב נוסף, אין גם זמן לדאוג לה, אני מאחר לעבודה
נפרדים כל אחד למכוניתו
נוסע במהירות
מגיע לבית הקפה באיחור קל
כנראה שהיא כן בעניין...