מחפש מברג פנוי להברגה

נהייתי זונת רייטניג. אני מחלק פוסטים ארוכים לכמה קצרים. אז הנה, יום אחרי הפוסט הקודם, המשך עלילות הבורג וסיפוני עד לרגע זה. עוד לא החלטתי אם פוסטי סקס, מריבות, בגידות ואהבה נכזבת יעלו לי את הרייטינג או הצורה הדקדקנית והארוכה שאני מספר עליהם סתם מעצבנים ומורידים רייטינג. נהייתי זונת רייטנג, הא?

בכל מקרה אני מקווה שזה הפוסט האחרון באפיזודה. כלומר שמעכשיו אני לא אכתוב על זה יותר מכיוון שלא יהיה על מה לספר והכל יהיה שקט ושליו.

אחרי היום הפסודו שנתיים ביחד שלנו סימפוני חזרה לבחור שלה, זה עם הזין הקטן. החליטה לתת לו עוד סיכוי. הם חזרו להיות ביחד.

תחת מתקפת טילים חדשה ועם הרבה התלבטויות האם לבוא, החלטתי פשוט לא לחשוב מה הצעד ההגיוני ואני למרות הכול באתי אליה כמה ימים אחרי זה. התוכניות המקורית שלה הייתה שלא נשכב, או לפחות ככה היא אמרה. שכבנו. אחרי שהיא גמרה היא עצרה אותי, כשהחרמנות שלה ירדה ולא חסמה את השכל, הרגשות אשם על הבגידה שלה עלו. בצורה מפתיעה השותפות לבגידה לא גרם לי הרגיש רע, גם לא זה שגרמתי לה לבגוד. הרגשתי ניצחון וכוח שככה הצלחתי לכבוש, שככה היחסים שלהם חלשים. כן הרגשתי קצת רע מזה שלא רע לי, שנעלמו לי הערכים המוסרים שלי.

בכל זאת שכבנו גם למחרת בבוקר. היא דיברה עם חברה שלה ועשתה איזשהו תרגיל פסיכולוגי על עצמה ושכנעה את עצמה שזה בסדר. בערך.

בצהרים נתקענו במקלט של הגרנד קניון בזמן התקפת טילים על חיפה. אז העברנו את הזמן בדרך שאנחנו מכירים הכי טוב – בשטויות. רקדנו ואלסים למוזיקה שאנחנו זמזמנו וקשקשנו, בעיקר קשקשנו. דיברנו על זה שאנחנו האחד והיחיד של האחר. על שאם היא לא הייתה בצבא כבר עכשיו היינו מחפשים לשכור לנו דירה קטנה וחביבה בדרום תל אביב.

אני אמרתי ששיניתי את דעתי ושאני רוצה שכן נחזור להיות ביחד. היא שתקה. לא מאשים אותה, הרי הפחד שלה, שבגללה היו לה רגשות מעורבים, היה שאני לא אשאר איתה הרבה זמן וגם הפעם לא צירפתי להזמנה הבטחה שאשאר. מצטער, אני פשוט לא בחור שיכול להבטיח שאשאר, שלא יהיו לי בשנתיים הקרובות קוצים בישבן שוב. אז לא הבטחתי, היא לא ענתה ואני מהר העברתי נושא לפני שבאמת דיברנו על זה.

תאמינו או לא, אחרי זה דיברנו על נישואין (!). אני! לא לעכשיו כמובן, אלא ששנינו נהיה יותר גדולים. אחרי שהיא תעשה צבא, אחרי שנעשה תואר, שאין מישהו שהיינו רוצים יותר לחלוק את החיים איתו מאשר אחד עם השני. שאנחנו קורבנות של הפרשי הגילאים בנינו ושצריך לנסות שוב כשהיא תסיים את הצבא והטיול ואני סוף סוף אירגע מהנדודים ואתחיל ללמוד.

אולי עד אז גם נחווה (או יותר נכון אני אחווה) מספיק פרטנריות ומערכות יחסים בשביל להתיישב בלב שקט.

נפגשנו אחרי עוד יום ומשהו אצלי. יצאנו, ישנו, בבוקר שכבנו ואז היא נסעה לצבא. לבסיס החדש, שבו גם נמצא ה"זין הקטן" שלה, כי הרי היא נותנת לו עוד ניסיון.

לא, אני לא הרגשתי עם זה טוב. תיאורטי, חשבתי שזה מעין פתרון מושלם. היא בצבא, אנחנו יכולים לדבר טלפונית פעם בכמה זמן, כשהיא תחזור מהצבא והזין הקטן לא (מה שיקרה רוב הזמן, עם היציאות הדפוקות של שניהם) נוכל להיפגש, ליהנות מחברתו אחד של השני ומסקס מופלא. אני אוכל לשמור על קשר איתה, ולאהוב ולהיות נאהב, סקס נפלא איתה ובין לבין כשבמילא היא תהיה רחוקה בצבא אוכל ליהנות לי עם בחורות אחרות ולהמשיך בחיי ובתוכניותי, בלי מחויבות, בלי הגבלות. מהזין הקטן היא תקבל את התמיכה הנפשית והיציבות שהיא אומרת שאני לא מסוגל לתת לה. על פניו, מבחנתי מה שכל גבר רוצה.

אבל גם אם היא תגיד שהיא עושה אותי בשביל הסקס הטוב, הרי זה שטויות. כמה שעות לפני או אחרי אנחנו מדברים על קשר ועל נישואין (!). לקח לי כמה ימים לסבול, להבין שאולי ככה זה אפילו תקוע בלב יותר מאשר לא להיות בכלל. יותר גרוע מזה, זה עוצר אצלי כל אופציה רגשית להמשך עם אחרת. אני בניגוד אליה לא מסוגל ולא מאמין בפוליאמורי (לאהוב יותר מבן אדם אחד בו זמנית) וכל ההסברים שלה לגבי ההבדל בין אהבה להתאהבות רק השאירו אותי יותר מבולבל. לדוגמא אם קורה לי משהו שאני רוצה להודיע עליו, מילואים ספציפית, זה בעייתי לרצות להודיע קודם כל לסימפ' ורק אחר כך לחשוב על אחרת שאני רוצה לפתח משהו איתה.

תהיתי כמה זמן זה יחזיק. כמעט שבוע אחרי זה יצאתי לסרט הבועה עם חבר, פגשתי ידידה ישנה מהצבא שהייתי דלוק אליה. יצאנו כולנו לשתות אחרי. האלכוהול נכנס אלי וההשתפכויות יצאו. מול חבר שלי, הידידה מהצבא שהייתי דלוק עליה וחברה שלה שהכרתי רק לפני כמה דקות.

כשחזרתי הבייתה התחלתי לכתוב דואל, כל התובנות מהשתפכות ההיא + האלכוהול הזורם בדם יצר דואל. דואל שבבוקר לא הצלחתי להיזכר בדיוק מה כתוב בו, אבל לפי תיבת הדואר היוצא הוא התחיל ב:

אני תוהה האם זה גורם לך להרגיש פתאום טוב שאני כן חושב אליך?

האם את לא חושבת עלי? בכלל?!

המשיך בתיאורי סיפורי אהבה מהמציאות סביבי, של חברים, הורים, מסיפורים, מסרטים, האם הם הצליחו לעבור את הקשיים או נכשלו בהם. עבר לתיאור התיאוריה הפסיכולוגית לגבי החלמה מפרידה ואיך היה לעבור כל אחד מ6 השלבים הללו קדימה, אחורה ושוב קדימה. והסתיים במילים:

אני שונא אותך

אני לא רוצה אותך

בשפה שלנו, אני שונא אותך, הפך ל"אני אוהב וכן אני שונא את איך שאת/ה גורם/ת לי להרגיש כלפיך". אבל לגבי השורה האחרונה - היא הייתה בוטה בכל פירשון.

לא קיבלתי תשובה. יומיים אחרי זה לקחתי את הידידה שפגשתי לאופרה בפארק (עיריית תל אביב מביאה את האופרה הישראלית להופיע פעם בשנה חינם בפארק הירקון). רציתי ללכת לזה. לקחתי אותה, כי חשבתי שלשכב בחושך על שמיכה ולשמוע אופרה יוכל לגרום לי להבין האם יש לי סיכוי לפתח משהו עם מלכת היחידה בצבא. התשובה היא לא, למרות המתח המיני שתמיד היה בנינו, היא לא הפסיקה לדבר על הבחור החדש שהיא יוצאת איתו, אז ויתרתי. לפי דעתי הפסדתי במערכה כבר ברגע שהשתפכתי ככה בפניה על הבחורות בחיי.

בהמשך אותו ערב רציתי לשלוח מחווה טובה לסימפ'. להשמיע לה קטע מהאופרה. הרי היא זאת שבכלל גררה אותי לאופרה הראשונה ולימדה אותי לאהוב את זה. אז החלטתי להתקשר ולהשמיע לה קטע פופולארי, כמו במופע רוק. ואין שיר יותר מפורסם בכל אופרת ריגלטו של ורדי מאשר La Donna e Mobile.

התקשרתי, שמעתי את הפאן-טון שלי אצלה. [רק כשאני מתקשר אז שומעים את "איתי" של קרן פלס במקום צלצול, לא כזה משעשע אותי]. ענה המענה הקולי ואני השארתי הודעה של השיר שהתנגן בפארק. אולי זה לא היה חכם ליצור קשר. גם הבחירה בשיר שנראתה לי מאוד משעשת אבל לא ממש חכמה. אני וסימפ' לא יודעים איטלקית, אבל יודעים שהתרגום של המילים מאיטלקית שהדוכס הרודף שמלות ושובניסט שר הן פחות או יותר: "דעתן של הנשים היא קלה, לא יודעות מה הן רוצות ומשנות את דעתן כל רגע."

אז אולי בחירת השיר (למרות שלא נראה לי), אולי כי אופרה זה היה הקטע שלנו וזה שעשיתי את זה כשהייתי ביחד עם הידידה שסימפ' ידעה שהייתי דלוק עליה, אולי הדואל ששלחתי (רוב הסיכוי) ואולי כמו שהיא הגדירה את זה your love is like a rollercolster, baby baby. כלומר שהקשר איתי דורש יותר מידי אנרגיות נפשיות. שני האחרונים סבירים מאוד, למרות שזה בטח הכול ביחד. אבל תהיה מה שתהיה הסיבה קיבלתי באמצע האופרה שיחה זועמת "מה אתה רוצה ממני?". מופתע ובלי תשובה מתאימה קיבלתי את התגובה שלא ליצור איתה שום קשר בשום אמצעי קשר, רק במטפורות ודוגמאות יותר מעשירות. קבלתי גם מיסרון: "אל תנסה להאשים אותי בזה שפעמיים הצלחת להרוס את היחסים בנינו בגלל האגואיזם שלך."

לקח לי קצת מאוד זמן להבין שניתוק זה בעצם מה שאני רוצה, שזה מה שנכון, שאולי לא ניסיתי לגרום לזה במודע, אבל דוגרי פרידה זה מה שעשיתי ושאני לא יכול להיות כינור שני על בחורה שאני אוהב. כשהבנתי את זה, כתבתי לה בSMS שאני מצטער אבל מקווה שהצורה שבה אנחנו מנתקים קשר הפעם יעזור לה לא ליצור איתי קשר שוב. קבענו לא לדבר בזמן הקרוב, לפחות לא עד סיום הקורס הנוכחי שלה (ארבע חודשים) ורק החלפת הודעות SMS אם מישהו הולך למקום מסוכן בצבא.

חוץ מחלופת המיסרונים על המילואים שלי ועל הקפצה ושחרור מעזה שלה, לא החלפנו הרבה הודעות.

לפני כמה ימים קיבלתי את ההודעה: "סיפרתי הכל לזין הקטן (לא, הפעם היא לא קראה לו ככה). שתדע. אפשר לסגור את זה סופית עכשיו מבחינתי. אני אוהבת ורוצה רק אותו." אותי זה דווקא שעשע.

היא סיפרה לו הכול?! היא סיפרה לו שאחרי שהיא זרקה אותו היא שכבה עם האקס שהיא עדיין אוהבת. רק כמה שעות לפני שהיא נפגשה איתו והסכימה לתת לו הזדמנות שנייה. שאחרי שהם החליטו לחזור ושהם אוהבים אחד את השני, היא שכבה עם האקס בעוד 2 מקרים אחרים. שהסיבה שהיא לא נפגשת איתי עכשיו זה בגלל שהייתי מנאייק והודעתי שאני לא רוצה ויכול להיות איתה. היא אמרה לו את הכול והוא אמר בסדר?!

לי אישית זה נשמע יותר כמו ניסיון (מודע או לא) להרוס את הקשר שלהם מאשר לבנות אותו. גם ההכרזה שהיא אוהבת אותו, מוזרה. למה היא צריכה להכריז לפני את זה. היא כבר אמרה לי את זה כמה פעמים, כשהייתי בחו"ל וכשהגעתי לארץ, אבל זה לא מנע ממנה לנסות לחזור לקשר איתי, שסירבתי לו כשהייתי פגוע מידי כשחזרתי ארצה.

באמת מעניינת אותי התגובה שלו, לא יכול להיות שהוא כזה סמרטוט (תוספת מאוחרת! ביום הפרסום של הפוסט הזה, כמה דקות לפני שאני שולח את זה אני רואה שהיא פרסמה משהו בכותרת "מלחמה, אהבה, סקס ובגידות" שבטח מדברת על זה, מעצבן שאסור לי לקרוא על זה. גם למען המצב הנפשי שלי וגם כי היא ביקשה). אבל נראה לי שזה מתחת לרמתי להגיב להודעה הזאת ולגלות. חוץ מזה שהתגובה הכי טובה במקרה הזה היא התעלמות.

אז עכשיו אין בנינו כלום, חוץ משתיקה, משנאה ומארגה על זמנים הטובים שהיו. מצטער בפני בנות ישראבלוג שרצו הפי-אנדינג, לא היינו מספיק חזקים בשביל לעבור את זה. אולי יום אחד עוד שנים רבות נפגש במקרה ברחוב ונמשיך באיפה שהפסקנו. אבל נכון להיום ולא לאגדות של עוד שנים רבות, סימפ' תישאר תמיד איפשהו ברקע, בתור האחת שברחה, האהבה הגדולה הראשונה. ההחלמה שוב פועלת, בפעם השלישית איתה כבר (בחו"ל, כשסירבתי כשחזרתי ארצה ועכשיו), אבל תמיד תישאר צביטה בלב כאני אראה תמונה שלנו ביחד או אעבור במקום שאהבנו לאהוב בו.