מחפש מברג פנוי להברגה

אירוניה תרבותית זה שבלאוס, שהאמריקאים תמכו בה צבאית וכלכלית, נגד ויאטנם ונגד הקומוניזם באופן כללי, אין בה היום מקדונלס, אפילו לא אחד. אם אתה רוצה אמריקניזציה לך תקנה פפסי בשקית פלסטיק ברחוב, תסתכל על שער הניצחון הכאילו צרפתי שנבנה מתרומת הבטון האמריקאי שהיה אמור להיות שדה התעופה החדש או שסתם תעמוד מתחת לרמזורים הבודדים שבעיר הבירה ותחלום.

בויאטנם, סמל לקומוניזם, המשפילה הגדולה של ארה"ב, אתה יכול ללכת ברחוב ראשי בסייגון, להתחיל את הבוקר במסעדת phu2000. תתיישב מתחת לתמונה של ביל קלינטון  מוצץ בביקורו את הנודלס בקר המפורסם של המקום. להמשיך לשווקים המקומיים שם תקנה דגל אמריקאי ויתנו לך דגל קומונסטי במחיר מוזל, אולי גם תהיה תייר טוב ותקנה כרזה קומוניסטית ישנה. תחצה את הכביש הפקוק עד אפס מקום באופנועים, תכנס לקניון הנוצץ, וכשימאס לך בין שטף הויאטנמים שבטירוף שופינג, תעצור בקולונל לארוחת צהרים. לא גנרל הו צי מין המשחרר המיתולוגי שמביט מפינות הרחוב. הקולונל הרלנד סנדרס – מקים רשת קנטקי פרייד ציקן, KFC.

אירוניה מָחְשְב-תית זה שיש לי במחשב לא מעט סרטים שהורדתי מאימיול, אבל לא בא למחשב להפעיל אותם. קונפליקט בין הכרטיס מסך לכרטיס קול יצר מצב שהם לא חיים בדו קיום משותף. מעין מיני מזרח תיכון בתוך מארז ATX אפור. אפשר או לראות את הסרט בטלווזיה אבל בלי אודיו. או אם חשוב לך גם לשמוע, אז להפעיל את הכרטיס קול ולשמוע, אבל לא לראות כלום חוץ ממסך שחור. אירוניה מחשבית שרק מתחזקת מזה שהמחשב הנישא מסרב להצליח לפתוח את הקבצים דרך הרשת.

אירוניה בורג-ית זה שעד שאני מוצא עבודה שאני מחבב וכשעבר כמעט חודש עד שאני בעצם כמעט זוכר עם מה מגיע "פוקצ'ה אנטיפסטי", או מה ההבדל בין 'קפה הפוך', 'קפה על חלב', 'אקספרסו על חלב', ו'קפוצינו' (אם מישהו יודע שיגיד לי) אני מחליט שאני עוזב הכול ויוצא לשביל ישראל. עוד פחות משלושה שבועות ואני בדרך, הולך950 ק"מ בשוונג אחד. אז עוד שבוע וקצת צריך להתפטר. אבל זה שטויות בדרך להגשים חלום.