מחפש מברג פנוי להברגה

עד היום שמעתי אין ספור סיפורים קטנים על החיים בצל הנאצים מסבא שלי. סיפורים ממחנות העבודה, סיפורים מהמחבואים הקטנטנים, סיפורים מהרחובות ההרוסים וסיפורים וניסים. אבל רק עכשיו גיליתי, דרך אמא שלי, את פרטי הבריחה מהנאצים.

את רוב הזמן הוא העביר במחנות העבודה. לקראת סוף המלחמה כשהרוסים לוחצים ממזרח, המחנה פורק והתחילה צעדת המוות מערבה. בקור וברעב. אחרי כמה ימים של צעדה הוא הבין שככה הוא לא ישרוד אפילו עוד כמה ימים. מה שחדש לי זה, שהוא החליט לברוח, ביום ה21 במרץ 1944 . בדיוק ביום הזה הוא ברח מצעדת המוות ליערות.

מה שמשך את צומת ליבי זה העובדה שה21 במרץ הוא יום השוויון האביבי. כלומר היום שבו הלילה והיום הם בדיוק באותו האורך, 12 שעות. חג פגאני שכזה, אחד מארבעה כל שנה, היום האורך בשנה בקיץ, הקצר בחורף והשווה בסתיו ובאביב. בתקופות עתיקות היה נחגג היום בהילולות גדולות, כיום בחבורות מוזרות שמדליקות מדורות, רוקדות ושרות שירים מוזרים בפארק הירקון.

לא יודע למה, יש בזה משהו שמצא חן בעיני, מעין מעגל החיים שתפור בטבע העתיק. פגאני שכמוני (?!) או סתם מעגל החיים מ"מלך האריות"...

זה היה הפוסט המתוכנן, אבל אם כבר התחלתי, אז אמשיך בתמצות: הוא פגש ביערות עוד ארבעה ניצולים. ביחד הם ניסו לשרוד. אבל ביערות אין שום דבר לאכול וכשהם ניסו להשיג אוכל הם נתפסו. ברחו שוב ומאז ועד סוף המלחמה עבד בשביל פולנים בתפירה בתמורת אוכל ולינה, כאשר רוב הפעמים הם לא ידעו שהוא יהודי. ככה עד לסוף המלחמה.

אם כבר דיברתי על מעגלים; היה מעסיק שגילה שסבי הוא יהודי ורצה להרוג אותו, סבא שלי שמע על זה מראש והספיק לברוח. לאחר סוף המלחמה, כאשר סבא עשה את הדרך לאיטליה, הוא פגש בגרמניה את אותו המעסיק. המעסיק הפולני שהיה מסודר כלכלי איבד את הכול כשהסובייטים הגיעו והחרימו. פתאום המעסיק נזכר בזמנים "הטובים", באיך שהוא "עזר" לו ובכמה הם היו חברים טובים. מתרפס לפני פליט חסר כל בבקשה לקצת אוכל. סבא שלי התעלם ופשוט המשיך ללכת בדרך לפלסטינה.

דבר אחרון, במחנה המעבר באיטליה, כאשר הוא חיכה ארוכות לספינה שתיקח אותו לארץ ישראל הוא פגש את אשתו לעתיד, סבתי. ביחד הם עלו ארצה, ירדו לחוף ליד קיבוץ יגור רק כדי לחוות את השבת השחורה מידי הבריטים (מעגל! מעגל! מצאתי עוד מעגל!). הם הצליחו להסתתר ולהישאר בארץ, אבל זה כבר סיפור אחר.

אני למדתי, בתקווה שגם אתם למדתם; תפתחו ספר היסטוריה, או פשוט תקשיבו לסבא...

ערב יום השואה 2004