שלל מאורעות, עניינים, שינויים ומחשבות קורים לי. אבל מה, הבטחתי לעצמי שאני משתתף בפרויקט אופטימיות. בשבת הזאת חייב להופיע פוסט אופטימי בבלוגי. אז כמה שזה קשה אני אפסיק להתבכיין ואמצא את הטוב בכל.
אז למה הפוסט הזה נכתב באחר הצהרים של יום חמישי 20 מאי 2004 ולא ביום שבת. פשוט מאוד, אני עושה שבת בבסיס. רק רגע, אמרתי שאני כותב רק דברים אופטימיים. אז מה קרה? במה שונה הלילה הזה מכל הלילות? יותר נכון השבת הזאת.
זאת היא, דמדמדמ, התורנות שבת האחרונה שלי בצבא ההגנה לישראל. לא משנה כמה ששבת לבד בבסיס נטוש זה לא כיף, כשהיא האחרונה, הכיף לא נגמר. תחשבו שאתם רצים כבר שלוש שנים ריצת משוכות מרתונית. רצתם כבר 1019 קילומטרים, או ימים בשביל הדיוק, מרתון די מתיש שאתם רק רוצים שהוא יסתיים. אחרי אין סוף משוכות אתם רואים שזו המשוכה האחרונה. קופצים מעליה ויש רק ישורת עד קו הסיום. אז ככה אני מרגיש. בטח שיהיה לכם המון כוח לרוץ את הסוף. אני מתעלם מעוד תורנות חמישי אחת שתהיה לי, אבל זה חפיף.
יש לנו ביחידה נטייה שכל השבוע מי שעושה שבת מתבכיין באוזני חבריו על כמה שהוא מסכן. בצוהרי יום חמישי, נבהלו מספר אנשים; הם לא שמעו אף אחד מתלונן על השבת. האם יכול להיות ששכחו להודיע למי שהתורנות שלו? האם אנחנו בצרה? הם בדקו בלוח התורניות ומהר נגשו אלי כדי לוודא האם אני יודע על התורנות שלי. הרי לא יכול להיות שאני זוכר ולא התלוננתי. עד שהסברתי להם כמה אני שמח לקראת השבת הזאת. אושר אושר אושר! או באנגלז' happy happy joy joy
רק הבעיה היא ש*** לא אופטימי – נמחק *** .
מסביב לזמן הזה (במהרה) ובימינו קורים הרבה מאורעות חשובים. מסתבר שביום רביעי שעבר לפני שנה רשמתי את הפוסט הראשון שלי. זהו הפוסט ה89 במספר. שנה עברה לה, הרבה השתנה גם בי. לטובה לפי דעתי. ישראבלוג ואנשים בו גם עזרו לי לעשות את זה. לפי ספירתי הכרתי ודברתי פנים מול פנים עם שבעה/שמונה בלוגרים בדרך זו או אחרת. לא נחשיב טלפון ואנשים שלא באמת דיברתי איתם. אחרי שנה אני יכול לסכם את ישרבלוג כחוויה אופטימית וטובה. אחרי שנה ההרגשה הופכת לקצת מעיקה ולכן אני לא כותב כל כך הרבה. אבל לעזוב אני לא רוצה. טוב לי פה.
נקודה אופטימית אחרונה, כיעה לפז"מי התחלתי לאחר בבוקר באופן כרוני. סוף סוף אפשר לישון עוד קצת.
*** הרבה דברים שרציתי לכתוב אליהם, אבל נגנז בפוסט הזה, הם לא אופטימיים ושמחים. אופטימיות זה קשה. אולי מתישהו אני אכתוב אליו. בכל מקרה אם רוצים להשאר ברוח אופטימית לא לקרוא מעבר לכאן:
- משהו לא אופטימי בקשר לקיצור שירות חצי שנה לחבר שישתחרר לפני במקום הרבה אחרי. מסתבר שגם Eאפשר מתכן לעשות לי את זה, כפרות עליו.
- עוד משהו לא אופטימי בקשר לחופש"ש קצר מידי לטעמי.
- הדברים הרעים שישראבלוג גרם לי. סטטיסטיקה מלאה של השנה בישרא (זה לא מדכא, אבל לא במקום).
- מתי לעזאזל היום הולדת שלי. אני אמור לההפך להיות בן 21, אבל מקרה קשה של הדחה לא מאפשר למצוא תאריך מדוייק. נכון לעכשיו אפשר למצוא אותו ביום שלישי הקרוב.
- שנה בישרבלוג מסתיימת בדיוק באותו צליל מתבכיין שבו התחילה, אותה בעיה רק שנה מאוחר יותר. למה יום הולדת אין רק כל כמה שנים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
